שום דבר מעניין לא קורה לי חוץ ממריבות בלתי פוסקות עם האיש שאיתי ב- 5 השנים האחרונות זה נראה כאילו שום דבר טוב כבר לא ייצא מזה
שאולי עדיף להרים ידים ולעזוב אולי עדיף שכול אחד מאיתנו ימשיך לחיות את החיים שלו בנפרד אני בתוך עיר מלאת פיח ללא בעלי חיים וחיוג מקוצר של שרות שליחים בנייד והוא במושב שלו עם הירוק החיות מחמד הגיטרות ושאר הירקות. לפעמים אני קמה בבוקר ומוצאת את עצמי אומרת אולי אני לא מתאימה לכאן יותר אולי הפתרון הטוב ביותר עבורי יהיה לקום וללכת. האמת אני ככה כי רבנו אתמול והמריבה הזאת עדיין מהדהדת בי מאוד חזק הוא נורא פגע בי והאמת ללא סיבה הגיונית.
נכון ואני מודה אני זאת שגורמת לרוב המריבות שלנו לקרות אבל מה שהיה אתמול היה יורת גרוע מכל מה שעברנו והפעם אני לא האשמה. בסך הכל שאלתי משהו שאלה פשוטה וגיליתי שהוא מסתיר ממני כל מיני דברים ולא משתף אותי בכלום בכלל אני מרגישה כאילו אני כבר ממש לא חלק מהחיים שלו אלא מהמיטה שלו וזה הכל.
אני לא יכולה להתמודד עם הדברים האלו כול כך טוב אני רגילה לקום וללכת ולתת לאחרים לשבור את הראש אבל אני לא יכולה לקום עכשיו בעיקר לא במצב שאני נמצאת בו ואני כול כך נחנקת שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר אפילו לא לשנייה אחת.