נורה נכנסה לדירתה ובשנייה שטרקה את הדלת הרשתה לעצמה להתפרק. היא חלצה את נעליה במהירות זורקת אותם לארון נעליים. נורה החלה להתקדם יחפה לכיוון המטבח על פרקט העץ שהתקינה אמא. אמא של נורה שהתה בביתם מעט מאד, נורה לא ידעה מה קרה לאביה אבל ידעה שאמא עבדה מאד קשה. נורה פתחה את המקרר והוציאה סלט שהיה שם. כמה איחלה לעצמה ברגעים אלה שאמה שלא הייתה חולת בריאות. נורה שנאה את עצמה על כך שנתנה לכריס לשחק בה, היא שנאה עוד יותר את העובדה שלמרות זרק אותה בצורה משפילה ביותר היא לא יכלה לשנוא אותו, היא לא הייתה מסוגלת. משהו בעניו של כריס אמרו לה שזה לטובתה, או אולי דמיינה את זה כדי להצדיק אותו? היא נאנחה נשענת על השיש במטבח."אין טעם לשקוע בזה" מלמלה לעצמה מנגבת דמעות מלוחות שזרמו במהירות על פניה העדינות.
"טישו?" שמעה לפתע קול וראתה יד מושיטה לה טישו. היא הסתכלה בבהלה על היד משפשפת את עיניה לראות שלא דמיינה. היד שראתה היד הכי מפלצתית שראתה בחייה, בפחד רב הרימה את עיניה לעבר היצור שלו הייתה שייכת היד ועיניה נפערו בפחד, אך לפני שהספיקה להשמיע צרחה היד הונחה בגסות על פניה העדינות של נורה והשתיקו אותם. "ניסתי בטוב, לא?" שמעה את היצור אומר, ואלו היו המילים האחרונות ששמעה לפני שהראיה שלה היטשטשה והכל השחיר.
כריס נכנס לדירתו החדשה והמרוהטת . למרות שניסה לא לחשוב על נורה, היא עדיין הצליחה להסתנן למחשבותיו. הוא קיווה שהיא בסדר אף על פי שאולי לא רצה שהיא תהיה בסדר כל כך מהר. הוא ידע שלא הריהוט ולא החיים המפוארים האלה יצליחו להוציא אותה ממחשבותיו אבל תהה עד כמה הם יוכלו להסיח אותו. הוא התיישב ליד השולחן הגדול והחל לתכנן את מה שאחיו ציווה עליו.
"את חושבת שזה יעבוד?" שאל אדם ומבט מודאג בעיניו.
" אני מקווה , אני חושבת שכן, שהוא לא יצפה לזה" הגיבה זואי ברצינות לדבריו.
"זואי אני ממש חייב לך , איך אני יוכל להודות לך?" אמר אדם מחייך את חיוכו הכובש.
"מממ... יש לי כמה רעיונות" אמרה זואי מחייכת בשובבות וכשפעימות ליבה מתגברות כל שנייה קירבה את אדם אליה לנשיקה סוערת.
"טוב אני חייבת כבר ללכת, זה ייראה חשוד מדי שאני אצלך הרבה זמן" אמרה זואי מתנתק ממנו ומהמתיקות המופלאה של נשיקתם. זואי התרוממה והחלה להתקדם לכיוון הדלת אך לפני שבכלל הספיקה לגעת בה הרגישה את ידיו החמות של אדם על מותניה ואת קולו הנעים כל כך לוחש לאוזניה
" אולי לא תלכי?" היא יכלה לשמוע חיוך של ניצחון נפרש על שפתיו של אדם למרות שעוד לא אמרה מילה. זואי הסתובבה נישקה את אדם נשיקה עדינה על שפתיו ולחשה בחזרה " אני חייבת". היא השתחררה מחיבוקו הנעים פתחה את הדלת וטרקה אותה. אדם יכול היה להריח אותה מתרחקת .
" מה אתה עושה פה? " שאל לפתע כשחיוך ערמומי מתפרש על שפתיו. הוא הסתובב וראה את צ'ארלי נשען על הקיר. " ממש שיחקת אותה ,הא?" אמר צ'ארלי ועיניו הכחולות בהקו ברוע " אנחנו היינו אמורים להיפגש לא הפעם " אמר אדם מנסה לציין עובדה." להזכירך אדם " התחיל צ'ארלי את המשפט כשהוא עדיין נשען על הקיר, והמשיך אותו שנייה אחרי זה כשהוא כבר מאחורי אדם " אני זה שקובע מתי, איפה ,ומה אתה עושה, כי כרגע איך לומר? אתה חסר אונים."אמר וחייך בחיוך רע של ניצחון.
" היא בלעה את הפיתיון?"שאל צ'ארלי כשהוא מתהלך לשם ולפה כאילו הוא משחק בהצגה שבה הדמות אמורה להיראות לחוצה. " כן" ענה אדם בפשטות. "זה כל מה שרציתי לדעת" אמר צ'ארלי ושנייה לפני שנעלם כמו שהופיע אמר משפט סיום שהזכיר לאדם בדיוק עם מי הוא מתמודד " אל תשכח שאתה משחק בחיי אדם "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא אנושי