זואי התקדמה עם האמ.פי ותיק הגב התלוי על כתפה האחת לכיוון הבית ספר.שערה השחור הארוך היה פזור היום. היא התקדמה במהירות, שוקעת במוזיקה אבל מצפה לכל דבר.היא המשיכה להתקדם במהירות.
"יו, זו!" קרא קול נעים ומלטף מאחוריה.
היא הסתובבה במהירות תוך כדי הורדת האוזניות של האמ.פי
היא זיהתה את הקול וליבה החל לפעום במהירות.
"אדם?" שאלה מופתעת יחסית. הם תמיד נפגשו ליד שער הבית ספר, עכשיו הייתה רק בחצי דרך.
"האחד והיחיד " חייך אליה ,בקול מתנשא מעט.
עיניה הכחולות-ירוקות של זואי תקעו בו מבט מאיים.
"מה?" שאל אדם בהיתממות .
זואי שילבה את זרועותיה למשך כמה רגעים ואז שמה את האוזניות בחזרה והמשיכה ללכת משם במהירות.
"נו זואי..." התחיל אדם בקול מתחנן יחסית.
היא נעצרה שוב. שוב הורידה את האוזניות במהירות שיא.
"מה?" שאלה בקול נרגז. קולה של זואי היה שקט יותר.
"למה את כועסת עלי?" שאל אדם , עדיין בקול מתחנף
"מה עשית שם?"ירתה זואי.
"זה רחוב ציבורי את יודעת , לא חדרתי לשום שטח" ניסה אדם להתבדח בקול מתגונן.
"אני בלונדינית?" אמרה זואי עדיין בקול שקט, אבל פרצופה האדום הסגיר את כעסה.
"לא" אמר אדם חושף שיניים לבנות.
"אז למה אתה מחשיב אותי למטומטמת?"אמרה זואי .קולה גובר.
"מה? אני לא מבין על מה את מדברת."היתמם אדם שוב,למרות שידע בדיוק על מה מדובר.
"אני מדברת על זה שאתה עוקב אחרי , אדם. לא הספיקה לך הפעם הקודמת?"זואי חרקה בשיניה מנסה להישאר רגועה.
אדם השתתק. לא מהסיבות שזואי חשבה שהוא השתתק.
"אני לא עקבתי אחרייך הרבה ולא עד הבית, זה היה עד כאן. זה הכל."
עיניה של זואי הצטמצמו וניסו לקרוא את פניו היפות של אדם. הם לא הצליחו.
זואי נאנחה. נשמה עמוקות,ואז הסתכלה על אדם וחייכה את חיוכה הכובש.
אדם חייך אליה, אוטומטית? או שזה רק נדמה לה? היא ניערה את המחשבה מראשה.
היא תקעה בו אצבע, זה טיפה כאב לו. הוא לא הראה זאת.
"לטובתך, אתה לא משקר לי." אמרה זואי, ואז חייכה שוב.שניהם המשיכו להתקדם במהירות
"אגב זואי.." אמר אדם .זואי נעצרה והסתכלה עליו
"מממ?"
"בלונד יכול להתאים לך" אמר אדם מחייך.
זואי תקעה בו מרפק ,ברקע נשמע קול הפעמונים של זואי. זואי לא זכרה את הפעם האחרונה שצחקה. נחמד להיזכר אמרה לעצמה. אדם חייך למרות שהצלע שלו כאבה מעט.
"את ממש חזקה" אמר בקול, יותר לעצמו מאשר לה.
זואי הגיעה לבית ספר מוקדם. שוב. הפעם עם אדם. הם התיישבו במקומותיהם בתזמון כמעט מושלם. זואי נעה בכיסאה באי נוחות.
"אדם?" אמרה זואי, עיניה מביטות עמוק לתוך עיניו השחורות.
"איך זה שאתה לא קשור אליהם ,איך זה שהם לא יודעים איפה אתה? לא שומעים עלייך?"
אדם שתק, שקוע במחשבות
"זה פשוט, "אמר מרים אליה את עיניו השחורות שהרצינו " הם חושבים שאני מת."
זואי זזה שוב באי נוחות.
"תמיד היית כזה ?" שאלה שוב, מרגישה שהאודם של המבוכה עולה בגופה לאט לאט.
"כזה מה? מפלצתי?" אמר אדם בקול שקט יותר, מנסה להתבדח שוב.
זואי עמדה להגיב על זה, הוא קטע אותה .
" לא, אני נהפכתי לכזה. יותר נכון , הפכו אותי." אמר תוך כדי השענות על הכסא שלו.
" אני מצטערת לשמוע." אמרה זואי בקולה הרשמי מדי, הקר.
" זה בסדר." השיב אדם באותו הקול.צל חלף לשנייה על פניו של אדם. משהו שאנשים לא היו שמים לב אליו. אבל זואי לא הייתה אנושית. השנייה הזו הספיקה לה. היא שינתה נושא.
"אדם, תגיד איפה אתה גר?" שאלה בסקרנות. אדם בלע את רוקו. זואי לא שמה לב,הפעם. מבטה היה ממוקד בעיניו השחורות של אדם.
"למה את שואלת?" חייך חיוך, שניסה להראות מתגרה.
"סתם" האודם התחיל להגיע ללחייה.
"אם אני אגיד לך ,אני אצטרך להרוג אותך"
"לא אם אני אהרוג אותך קודם, זה יפתור הרבה בעיות" אמרה מחייכת.
"אמ.. אתה יודע חשבתי שאנחנו יכולים לבלות פעם.." מבטה היה מושפל מעט.
אדם כמעט נפל מהכסא. זה תפס אותו לא מוכן. שלב הבא של התוכנית.
"זואי, האם את מציעה לי לצאת לבלות איתך?" שאל אדם מופתע. באמת.
"אם אתה לא רוצה אז זה בסדר,אני לא מכריחה." אמרה ליבה פועם במהירות.שוב.
"לא לא, אל תביני אותי לא נכון. בכיף, תגידי יום"
"טוב, אבל לא אצלי. אני לא אקח עוד סיכון. אצלך. "
"טוב" הספיק להגיד אדם בשקט לפני שקבוצה של תלמידים נכנסו לכיתה וזואי ואדם השתתקו.
נ.ב
אשמח לתגובות. ואני מקווה שאף בלונדינית לא נעלבה אישיתD: , אני לא חושבת שכל בלונדה היא סתומה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא אנושי