עיניים שחורות

אדם שמע את פעמון הדלת מצלצל. הוא היה יכול לחוש בריחה של זואי.

"רק רגע" אמר. הוא פיזר מעט בגדים מחוץ לסל כביסה וניגש לפתוח את הדלת.

במזכירות בית ספר הייתה כתובה הכתובת הזו, אבל אדם נכנס לדירה בפעם הראשונה 5 שעות קודם לכן, הוא אף פעם לא חי בה, לא היה לו צורך. סדר יומו חולק בין דירתה החדשה של זואי לבין המטה . בחייו הייתה רק מטרה אחת ,אחותו בת ה-4  רבקה. הוא לא אהב את העובדה שזואי צריכה להיפגע אבל זו הייתה או היא או אחותו,הבחירה שלו נעשתה מזמן.אדם היה אז רק ילד רגיל בן 16, וכמו רב בני גילו אדם היה שטחי. בנות,סקס, סמים ואלכוהול היו מעט מהנושאים שעניינו אותו."עד שלא מאבדים משהו לא מבינים כמה הוא היה חשוב לך" זה מה שאמר לו צ'ארלי באותו הלילה שבו רצח את הוריו . הדבר הראשון שאדם שם לב אליו אחרי הגופות המדממות של הוריו הוא עיניו הכחולות של צ'ארלי, הכחול המאיים והלא אנושי שראה בחייו.

"למה?" היה הדבר היחיד שהצליח ללחוש בשקט כל כך שהתפלא שהמפלצת שעמדה מולו שמעה.

"כי זה היה גורלם ,כי זה הגיע להם" אמר בפשטות כאילו הסביר מה זה אחד ועוד אחד לילד בגן.

משום מה אדם הבין, לא הבין אותו, לא הבין מדוע רצח את הוריו , אלא הבין שאין לו מה לעשות , שעל זה הוא לא יתגבר אבל שיש לו נפש אחת להציל .

"איפה היא?" אמר משפיל את מבטו.

"היא בחדר ישנה שנת ערש, ממש חמודה אחותך ,אדם" חייכה המפלצת

אגרופיו של אדם התכווצו. הוא התחיל לרוץ לכיוון חדר של אחותו אבל מהר יותר משיכול היה  לשים לב צ'ארלי חסם את דרכו והדף אותו על הרצפה בחוזקה, אדם שמע מספר קליקים והצליח להתרומם למצב של חצי ישיבה בכאב רב.

צ'ארלי צקצק בלשונו  " אתה רוצה את אחותך חיה ובריאה ?"

"מי אתה ?" פלט אדם בפחד.

"אני צ'ארלי, הסיוט הכי גרוע שלך אבל אם אתה רוצה את אחותך חיה כדאי מאד שתשתף איתי פעולה"

אדם השפיל את מבטו " מה אתה?" אמר אדם מפחד להסתכל בעיניי האיש.

"אני לא אנושי" שוב אמר בקול מחוספס שרמז על זלזולו באדם.

אדם צחקק.

אדם הכניס את ידו לתוך כיסו בקושי רב, ולפף את אולרו סביב ידיו בחוזקה.

"מה אני צריך לעשות?" שאל בקול כנוע.

המפלצת החלה ללכת מצד לצד . הוא ניצל זאת.הוא  קם בבת אחת עם כל הכאב שהיה כלול בזה ורץ אל עבר המפלצת עם האולר שלוף.לפני שהספיק לעשות נזק, לפני שהסכין התקרבה ללבה של המפלצת . צ'ארלי תפס חזק בידו של אדם, כל כך חזק שאדם התפתל מכאבים,אולרו נפל ונשמע צליל ריקני ברצפה.

"נער מטומטם" מלמל צ'ארלי אך חייך.

ככה כשידו השבורה של אדם מוחזקת בידו של צ'ארלי הרגיש אדם את ציפורניו של צ'ארלי מתארכות , לשנייה היה בטוח כי חלם . אך כשהרים צ'ארלי את ראשו של אדם בכוח  נוכח אדם לדעת, כי צ'ארלי לא צחק , הוא באמת לא היה אנושי. הוא היה מפלצתי. כשהוא עדיין אוחז בידו של אדם , הוביל אותו צ'ארלי אל עבר חדר של אחותו . אחותו הקטנה, רבקה נראתה כל כך שלווה בחדרה הקט ,ואדם לא יכול היה לשאת את  המחשבה שיצור כמו צ'ארלי בכלל קרוב לאחותו. צ'ארלי עזב את ידו של אדם בכוח והדף אותו. ציפורנו הארוכה של צ'ארלי נגעה בעדינות בעורה הטהור והעדין של רבקה. אדם הבין שהוא הפסיד, במן קרב שהתוצאה הייתה קבועה מראש. 

"מה אני צריך לעשות ?"לחש בכניעה אמיתית.

המפלצת סימנה לאדם לצאת מהחדר לסלון,וכך אדם עשה, גופותיו החיוורות של הוריו היו עדיין מוטלות על הרצפה חסרות חיים, הכאב החל לפלח בו. הוא הרגיש במשב רוחה של המפלצת שהייתה עכשיו ממש מאחוריו.

"מה  אני צריך לעשות?" שאל שוב הפעם ביותר קול.

"זה פשוט להפוך להיות אחד מאיתנו.." אמרה המפלצת כאילו היא אמא שמסבירה לבנה הקטן  שוב ושוב שאסור לו לגעת בצלחת השבירה.

"מה?" הייתה המילה  האחרונהשל אדם כבן אדם, כנער.

הדבר הבא ששמע זה את עצמו צורח מכאב, הכאב פילח כל איבר מגופו .הוא שמע עוד צעקות,עדינות יותר של אחותו, שבטח התעוררה מהרעש והתחילה לבכות. זו הייתה הפעם האחרונה ששמעה את קולה.

אדם פתח את הדלת והתפלא על המראה המדהים של זואי

"וואו, את נראית מדהים" הצליח לפלוט בהתפלאות.

"תודה" אמרה זואי בקול אגבי למחמאה שלו.

זואי הסתובבה בדירתו ובחנה  אותה.

"נחמד ,המקום הזה" אמרה לבסוף בקול אדיש.

"אז... את רוצה לשתות משהו?" שאל אדם בנימוס

"וואו אני רואה שקנית משקאות לכבוד האירוע, ממש השקעת הא?" שאלה בקול ציני

" בשביל מישהי מיוחדת כמוך בוודאי" ענה לה אדם באותו מטבע

" מיץ ענבים בבקשה" ענתה זואי תוך כדי זריקת את עצמה על הספה של אדם.

אדם לא שם לב לזמן שעבר, שוב הוא מצא את עצמו שקוע בשיחה מרתקת עם זואי.

לאט לאט, היא התקרבה אליו, אדם שם לב לכל תנועה שעשתה." הלוואי והייתה לי בחירה" חשב אדם לעצמו כשזואי הייתה מאד קרובה אליו. הוא יכול היה להריח את ריח התותים ממנה שנייה לפני ששפתיה נצמדו לשלו בלהט רב ,עיניו נעצמו מעצם ההנאה . לשונה חדרה לפיו כמו שהוא חדר לעולמה. פולשת לא רצויה, אמורה להיות,אבל נעימה כל כך. עיניו של אדם נפקחו לפתע כשהרגיש משהו קר על חזהו. אקדח.

פחד גאה באדם. זואי התרחקה ועיניה הירוקות כחולות נעצו מבט בעיניו השחורות של אדם.

היא חייכה. " מה אתה חושב שאני לא שמתי לב שעקבת אחריי? עכשיו אדם , מה הסיפור שלך?"