ג'יימס מצא את עצמו שוקע שוב במעבדה הסטרילית והנוצצת מלובן. לא היה חסר לג'יימס כסף, המעבדה הזאת רק עלתה לו 500 מליון , אבל כסף לא היה מה שעשה אותו מאושר. במציאות החדשה, לפחות חדשה מבחינתו, שום דבר לא היה יכול לעשות אותו מאושר. האדם היחיד שגרם לו כל פעם מחדש רגש כלשהו הייתה זואי, שכל כך הזכירה לו את הסיבה למציאות החדשה והכואבת הזאת. או שאולי יותר נכון להגיד שתי הסיבות? ג'יימס ניער את המחשבה הזו, והתרכז במסך. כבר עבר חודש מאז שזואי הגיעה אליו וביקשה לעבור דירה. ידה של זואי הדאיגה אותו אבל הוא לא העז להטיח בה אשמות, הוא אף פעם לא הטיח בה שום דבר, רגשות האשם כרסמו בו כל כך כי בקושי היה יכול להוציא מילה. הוא הדחיק, הו כן, זו הייתה דרך הבריחה שלו. ככה יותר פשוט, אין צורך להתמודד. הוא היה קר עם זואי, וזואי הייתה אחת היחידות שתקשר איתה במילא. ג'יימס רכן מעל אקדח גדול בצבע סגול כהה נשף עמוק ,שם מסכה מגנה על עיניו והתחיל לעבוד. מאז המוות שלה, של לילי .העביר את כל זמנו במעבדה לפיתוח הנשק שיחסל אותו, את צ'ארלי. הוא ידע שזה לא יתקן גרוש ממה שעשה, ואם היה יכול היה בונה מכונת זמן אבל הוא לא היה יכול. אולי ככה, יוכל למנוע מעוד אנשים למות ו מזואי להיפגע. ואולי אחרי שכל זה יסתיים הוא יוכל לספר לזואי את האמת, ללא החסרת שום פרט. מה שהזכיר לו שזואי שכחה לספר לו מספר פרטים חשובים. הוא ידבר איתה אחר כך.
אדם ניסה לחייך, זה לא ממש הצליח לו. ליבו הלא אנושי דפק בקצב מטורף.הוא לא זז ועיניו השחורות והמפוחדות ניסו למצוא מוצא אחרון, הוא הבין שאין לו. הוא נאנח במחשבה מה יעשה.
זואי חייכה בהנאה למראה של אדם ,היא אהבה להיות זו שמובילה.
"שח" חשבה לעצמה זואי בחיוך ניצחון, מתרכזת באדם המפוחד.
"למה אתה שותק?" שאלה זואי בלעג מנפנפת מעט באקדחה
"לאן נעלם כל הביטחון הפעם, הא אדם?" המשיכה "ולא אל תחשוב על זה אפילו, תנועה אחת שלך ואני יורה, אתה הרי לא רוצה לבדוק אם אני מפספסת נכון?"
"זואי... תקשיבי" אמר אדם בקולו המלטף הנעים אך המחוספס מעט.
"לא אדם אין טעם ,אל תנסה לתרץ לי שאני טועה, אני יודעת שאני לא "אמרה זואי קוטעת אותו.
"מי שלח אותך? תגיע לעיקר" אמרה זואי
"למען רבקה, למען רבקה, אין לי ברירה.. "חזר אדם לעצמו
"צ'ארלי, אבל זואי תקשיבי לא הייתה לי ברירה את לא מבינה.."
"הו אני דווקא כן מבינה, איך הוא נראה, צ'ארלי ? "אמרה זואי בקול הכי קר שיכלה.
"עיניים כחולות מלחיצות" אמר אדם שוקע בתוך המצב הרע הזה יותר ויותר.
אדם שם לב כיצד ידה של זואי נהיית פחות ופחות יציבה, היא החלה לרעוד אולי מכעס ,אולי מזיכרון לא נעים.
"אז קוראים לו צ'ארלי ,לרוצח הזה.." מלמלה כל כך בשקט לעצמה שאדם שמח על יכולותיו הבלתי אנושיות.
"למה הסכמת? מה הוא הבטיח לך? מה הוא אמר לך? שמה?"התחיל קולה של זואי לעלות ,תוך כדי התייצבות ידיה
"הוא הבטיח לי.."התחיל אדם
"הוא שיקר" קטעה אותו זואי " זה לא משנה מה הוא הבטיח ,הוא רוצח , הוא מפלצת"
"תקשיבי לי " אמר אדם אוחז בפניה של זואי ומכוון את עיניה כך שיהיו מול עיניו.
"אני יודע שהוא יכול לשקר לי,זואי,אבל המניאק הזה תפס בעקב אכילס שלי, רק בגלל הסיכוי שהוא לא משקר לי אני מתכוון לעשות הכל אבל הכל ,אני מצטער אין לי ברירה" הסיט אדם את מבטו ונזכר באחותו הקטנה.
שוב זואי שמה לב לאותה צל שחלפה על אדם. היא הבינה שהפעם הטאקט שלה יכול ללכת לעזאזל.
"מה העקב אכילס שלך?" שאלה זואי
"אחותי הקטנה- האנושית" אמר אדם בפשטות את השורה התחתונה.
זה הכה בזואי, משום מה האנשים בתקופה כה ארוכה היו בשבילה רק טובים או רק רעים וזה הראה שמאחורי כל מעשה יש מניע מסוים.שאין כזה דבר טוב או רע, ואדם היה ההוכחה לזה, מה אדם, או אפילו מפלצת שהייתה אנושית הייתה עושה אם אין לה ברירה? העובדה שאחותו חיה העניקה לו את התקווה גם אם זה לא בטוח , זואי הבינה את זה. היא הבינה אותו.
" מה הוא רוצה ממך?" שאלה זואי
"אותך שם, חסרת נשק,וחסרת אונים" אמר אדם מנסה לשמור על קור רוח
זואי סובבה את אקדחה והכניסה אותו לכיסה חזרה.
"למה?" שאלה ועיניה הירוקות כחולות ננעצו באדם
"הלוואי והייתי יודע..." משך אדם בכתפיו
"את כועסת?את שונאת אותי?" שאל אדם בעצב
"בצורה מפתיעה,לא. אני מבינה אותך, היית צריך לספר לי, הייתי עוזרת לך."אמרה זואי בלחש
עיניה התרוצצו כה וכה מנסות לחשוב.
"מתי הייתם אמורים להיפגש שוב כדי לעבור לשלב הבא?" שאלה זואי מנסה לצבור מידע.
"ביום שלישי בשבע, במבצר" אמר אדם שמח מעט שבכל נהייתה לו ברירה, שהנה זואי לא כועסת.
מצד שני אדם הבין שזה מסכן הכל , שגם אם רבקה חיה הוא יכול להרוג אותה אם רק ידע פרט אחד קטן על זה.
"טוב, אדם יש לי איזה רעיון אבל צריך להיות הכי זהירים שיש" אמרה זואי וחיוך ערמומי נמרח על שפתיה הבשרניות, ועיניה נצצו מהתלהבות.
הסיבה היחידה שהוא חי, אם אפשר לקרוא לזה ככה היה כדי לנקום. צ'ארלי ישב במשרדו וחייך חיוך רשע, חיוך שממנו ניתן להבין היה שתוכניתו מתקדמת כמו שציפה. היה חושך במשרד ואם הייתם נכנסים הייתם שמים לב לעיניים הכחולות שנצצו ברוע שאולי בעבר הרחוק היה שייך לאדם טוב,שנמחק.
מוזמנים להגיב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא אנושי