הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

אתמול העברתי את רוב היום בכנס איגוד האינטרנט. זו הפעם הראשונה שאני הולכת לכנס הזה ואולי גם האחרונה, היה אמנם נחמד אבל זה כנראה באמת תלוי מי מרצה. כהרגלי בקודש עשיתי כתבת וידיאו בעניין אבל הבטחתי לשירה לעשות גם סקירה כתובה.

לרוב כנסים הם לא המקום ללכת אליו כדי להתעדכן בחידושים כי את כל מה שחדש משחררים לעיתונות ממילא לפני זה. נמנעתי מכל הפאנלים שמדברים על כל מני באאזים אבל גם בפאנל על טוקבקים השתעממתי כי הכרתי את העבודות של המציגים מזמן, הדבר היחיד שהכניס קצת צבע היה לפגוש את ולווט ולשמוע קצת על חוויותיה במחתרת, חבל שלא הספיקה להגיע לדברים שקרו אחרי החשיפה שלה ולמשמעות שלהם, זה הרבה יותר מעניין בעיני מתקופת האנונימיות שלה. בעוד בארה"ב בלוגרים מנסים להיות עיתונאים ונלחמים על מעמד זהה, אצלנו עיתונאים מנסים להיות בלוגרים ומעמדם כעיתונאים גדל כתוצאה מזה, זה מעניין כשלעצמו.

קבלו תיקון, חברתי עטרה, למרות שפרסמו בווינט שהיא עשתה מחקר על בלוגרים, סיפרה בכנס שהיא עוד לא התחילה אותו אבל הכיוון שלה הוא למפות את הבלוגרים הכותבים על נושאים חברתיים-פוליטיים ולראות עד כמה הם מקושרים לתקשורת ובינם לבין עצמם ולהסיק כמה מסקנות על העניין. המחקר יהיה כמותני, כך נראה, ויהיה משלים למחקרון האיכותני שעשיתי ואני מחכה לתשובה בקשר לפרסומו בעזרת השם, בספר באנגלית בנושא בלוגוספירות בעולם. המחקר האקדמי הרציני, המקיף והמרתק ביותר בכנס הוצג ע"י פרופ' דפנה למיש מאונ' ת"א. היא הבטיחה שהמצגת תעלה לאתר האיגוד אז אני מקווה שזה אכן יקרה (דובר-מן מקשיב?) כדי שתוכלו להציץ בנתונים ראשוניים מרתקים לגבי הרגלי גלישה של בני נוער בישראל. המון המון הפתעות לטובה, ילדים שקוראים חדשות וגולשים באתרי זכויות אדם, רואים פחות פורנו ממה שנדמה לנו (או פחות מודים בכך?) ונפגשים עם זרים בעיקר בני גילם ולפעמים אף בליווי חברים והורים, לתשומת לב הפדופילים. בלוגים אינם במקום גבוה בפעילות של בני הנוער, כלומר המיינסטרים של הגולשים עדיין או כבר לא בלוגרים פעילים למרות מגוון הפעילויות שלהם ברשת. אולי בגלל שזה דורש תחזוקה לאורך זמן רב יותר ובגילאים הללו אין הרבה סבלנות. בעיני, כל יום שנחקרת שלי לא מוחקת את הבלוג בקריזה של רגע הוא ממש נס.

עמרם מצנע, על תקן ראש מועצת ירוחם,  חידד את מגמת העדר החומריות עת תיאר כיצד פרוייקט "מחשב לכל ילד" הפך ל"ססמא לכל תלמיד" וכבר אינו תלוי-חומרה; וזוהר זיסאפל חימם את ליבנו בכנות כשסיפר כיצד חברת רד לקחה על עצמה מטרה למחשב את כל בתי ילדים ברחבי הארץ בהתנדבות ואף לאחרונה נתנה מלגה לאחד הילדים שרצה ללמוד הנדסת מחשבים. הפאנל על משחקי מחשב היה יוצא דופן וחדשני, מסתבר שיש אגודה חדשה בארץ של חוקרי משחקי מחשב בראשות ד"ר חנן גזית מהמכון הטכנולוגי בחולון וזו שלוחה של DIGRA העולמית. הוא סיפר שבחמש השנים האחרונות החלו לפעול כתבי עת אקדמיים על עולם משחקי המחשב ושהפתיחות המתודולוגית מאד גבוהה. אני פזלתי קצת לכיוון הזה בהגיגי אודות סקנד לייף, אולי יש מקום לניתוח אקדמי של ממש בתיאוריות מתחום הקולנוע ופרסום באחד מכתבי העת הללו בעתיד.

אמנון כרמל הפתיע עם סקירת פורנו ביזארי במשחקי מחשב ומאיה הופנר, הגרפיקאית המפורסמת שהתפטרה מעבודתה על מנת להקים עסק מצליח בעולם הוירטואלי, אכזבה קצת, שכן ציפיתי שהיא תספר יותר על נסיבות העסק שלה מאשר תנסה לתת עיצות כלליות ושטחיות מדי לגבי עסקים בעולם המשחק. מה שכן, היא אמרה שמתוך כ- 11 אלף בעלי עסקים בסקונד לייף, רק 300 מרוויחים מעל 500 דולר לחודש וזו עבודה קשה, שלא נחשוב שמדובר בכסף קל. בהפסקת האוכל פגשתי שתיים מהבלוגריות שזכו בכרטיס סיקור לכנס, מאד חמודות. ארבעתנו (גם אמא אילנה שרק חשבה איך היא מעבירה את הבנות חזרה לישרא) חיפשנו לשווא את שרון בעננים שהבטיחה סיקור מזווית אחרת וגם השאר לא נראו לעין. הפריע לי שהמושבים היו צפופים עם הפסקות של בקושי 10 דקות ביניהם ואף לא נשנוש בחוץ בין המושבים. זה גרם לי לחתוך לפני יוסי ורדי, גוגל והקוקטיילים עם שר התקשורת.