הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

לאחר למעלה משנה ממתי שמחקתי את הבלוג שלי ב"תפוז" אני מקבלת מסר מבצלאל, מנהל הבלוגיה, שמדבר אלי בשם הבלוג שלי. "הבלוג שלך מתגעגע אליך" הוא קובע וממהר להוסיף: "אם אין לך רעיונות על מה לכתוב זה אומר שלא ביקרת בפורום הבלוגיה שבו אנחנו מעלים כל יום רעיונות חדשים לכתיבה"...  (וואלה, בצלאל. תן לי אסימון ואשלח לך סמס כשאגיע לגיל 12).

זמן מה לפני כן פגשתי את אילנה תמיר מנענע ברחוב והיא נראתה ממש בדכאון.  הופתעתי לגלות שלא מדובר במשהו אישי אלא כרסום של דאגה כנה לבלוגריות פרו-אנה של ישרא והתלבטות לגבי מדיניות הטיפול בבלוגים אלו.

המשותף בין שני המקרים ומה שמעניין אותי לדבר עליו זו סוגיית המעמד ותחומי האחריות של ספק התשתית. בראשית דרכו של הבלוג הזה דיברנו על מעמדו המיוחד של יריב חבוט כסוג של אבא/אלוהים בישרא אבל יריב היה אז מקרה יוצא דופן, כיום ניתן להוסיף לזה מספר ממדים וגם להשוות גישות בין נענע לתפוז.

 מנקודת המבט של המשתמשים, המטאפורה הקרובה ביותר לספק תשתית הוא סוג של בעל בית: אנחנו מקימים בלוג בשטח השייך לו ובתנאים שהוא הציב ונוהגים כשוכרי דירה. בעל הבית אחראי לכל הדברים הטכניים ולא מתערב בעניינים התוכניים, אם כי פתיחת בית זונות בבית תפריע לשכנים, והם ודאי יפנו אליו. לפיכך לספק תשתית יש רמה של לגיטימציה להסיר בלוג של פדופיל, למשל, אם בלוגרים אחרים מתלוננים על קיומו. זה בכלל לא עניין של חופש הביטוי באינטרנט, זו טריטוריה נקודתית ששייכת לחברה מסחרית שרשאית לקבוע את החוקים בתנאים שלה ולהתאים את עצמה לצרכי הקהילה הספציפית. כמו בעל קרקע/בית.

המטאפורה המתאימה לספק תשתית בעיני החוק היא דווקא מטאפורה של מו"ל: ספק התשתית הוא המו"ל וראו בתחתית הבלוג שלכם כי אתם האחראים הבלעדיים לתכני הבלוג אבל למי כל הזכויות שמורות (ע"ר)? כשתופסים את הרשת כמדיום תקשורת המונים, כנטיית בתי המשפט, ספק התשתית נושא באחריות למה שהוא מתיר לפרסם ובגלל זה אתרי התוכן הגדולים מחויבים לצנזר טוקבקים, ובגלל זה אם תעלו קטע מסרט ליוטיוב בעלי הזכויות יתבעו את יוטיוב ולא אתכם. גם מכוח המטאפורה הזו זה לגיטימי למחוק בלוג של פדופיל כי זכותו של המו"ל לדחות תכנים מסויימים.

אף אחד עוד לא כתב את מדריך האתיקה לספקי תשתית וכל ספק ממציא את חוקיו בהתאם לבעל התפקיד התורן. ספק התשתית מחויב לג'גל בין 2 המטאפורות (בעל הבית או מו"ל/מפיק) ולבדוק את עצמו כנגדן כשהוא צריך לשקול את התנהגותו, כאשר לעיתים 2 המטאפורות מכתיבות התנהגות סותרת. לדוגמא: נענע לא מתערבת לבלוגרים בשיקולי פרסום תוכן שיווקי ואפילו ויתרה לזרובבלה על קמפיין פלפל על אף היותו בניגוד לתקנון השימוש בבלוג. לעומת זאת, ב"תפוז", נעמה פלד הפכה עצמה למרכזת הבלעדית של הצעות תוכן שיווקי לבלוגרים, היא מייעצת ומתאימה בלוגר/ית למוצר, מסרבת למוצרים לא ראויים בעיניה וגם נמצאת עם היד על הדופק של תדירות הפניה לאותו בלוגר/ית כדי לא לשרוף את המוניטין שלהם.

זה באמת לא נמצא בהגדרות התפקיד של ספק התשתית וזה קצת כמו שבעל הבית שלך יתערב בבחירת החברים שיבקרו בביתך, גם אם זה לגמרי לטובתך ועם הרבה רצון טוב. מצד שני, אם מסתכלים על תפוז כמו"ל זה נראה טבעי לגמרי שהמו"ל הוא זה שיעבוד מול המפרסם והעיתונאי / בלוגר (אחד המובנים המעטים שבהם בלוגר אכן דומה לעיתונאי הוא במיקומו היחסי במטאפורה הזו) רק ינסה את המוצר לאחר שההסכם נוצר עם המו"ל/ מפיק.

אם נחזור לאילנה בפינת הרחוב בלילה, היא שאלה לדעתי האם זה נכון לפעול מול בלוגריות פרו אנה. לא באמת ידעתי מה להגיד לה. זו יכולה להיות בחירה אינדיבידואלית שלה כדגש בתפקיד, אבל היא גם יכולה לתת לקהילה לווסת את עצמה בעניין זה. אם היא תסתום להן את הפה בישרא זה לא מה שיבריא אותן ואולי להפך. הכנסת בלוג של מטפל בהפרעות אכילה ויצירת קהילה חיובית סביבו היא דווקא צעד נפלא בעניין הזה בעיני ובחירה יפה של אילנה לחזק מגמה חיובית בקהילה במקום לפתוח במצוד על מגמות שליליות.

בצלאל, לעומת זאת, לא דואג לפיגורה שלנו אבל בהחלט דואג לנפח הפעילות של הבלוגיה או למספרים שצריך להציג בפני הבוס/מפרסמים חדשים, ככל הנראה. וגם זו זכותו, אבל עדיין לא מקובל עלי שהוא פונה אלי בשם הבלוג המחוק שלי. זה כמו שבעל הבית יפנה אלי ויגיד לי "כרמל, הבית שלך מתגעגע אליך, למה את משאירה אותו לבד בערב ויוצאת לבתי קפה? אני יכול להביא לך נס קפה עלית ואבקת חלב אם אין לך שום דבר בבית".

כאמור, אף אחד עוד לא כתב את מדריך האתיקה לספקי תשתית אבל הצעתי כאן 2 מטאפורות שניתן לעבוד מולן שהן כרגע ההגיוניות ביותר בעיני המשתמשים והחוק. אם הפעולה שאתה שוקל כספק תשתית היא קצת מוזרה לפי המטאפורה, אולי תשקול להמנע ממנה. מעניין אותי לשמוע מה דעתכם והאם יש לכם רעיון למטאפורה נוספת/אחרת ליחסים הללו?