הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

אבא שלי העיר אותי הבוקר כדי לספר לילדה שלא קוראת עיתונים שהבלוגרים שלה הגיעו לעמ' 9 בידיעות אחרונות. לכבוד מה? לכבוד החדשות המרעישות שיש גזענות בישראבלוג. בישראל. חה! גברת זרובבלה, חוץ מלהיות קצת דומה לח"כ אסתרינה טרטמן וכמעט לכל אדם שני ברחוב, היא לא חדשות. רוב המדינה הזו גזענית ואני בכלל לא מדברת על ערבים, אני מדברת על אתיופים, על רוסים ועוד. אז מה זה הצדקנות הזאת? מרגיז אותי שהבלוגים זוכים לסיקור תקשורתי מחוץ לביצת ערוצי האינטרנט רק בהקשרים של בלוגרית מתאבדת/מתפשטת/גזענית. איפה ההתייחסות לכך שעולם הבלוגים דווקא מעודד שיוויון על ידי אפשרות להמון בני ובנות נוער להתחבר על בסיסי משותף אחר ולדבר כשווים? בניגוד למערכונים של ארץ נהדרת, נראה ממפגשי ישרא של הילדים שהבלוגרים הרוסים מאד פופולאריים ולגמרי חלק מהח'ברה.

מה עם אותה פעם שיאיר ויואב הובילו פרוייקט לביטול חוק ההסדרים, איפה היו כתבי ידיעות אז? אה, זה לא מעניין. זה חיובי מדי. חיובי זה משעמם. נתקלתי אמש בערוץ הניו אייג' של מעריב באיזה תקשור ממקור הזוי  אבל עזבו שניה את המקור, תתייחסו לתוכן. האדון המדיום (שי טובלי) עבד פעם בתקשורת אז אולי הוא יודע על מה הוא מדבר. לפעמים נראה שהתקשורת אכן שם כדי לעשות לנו רע ולהדגיש רק את מה שמייאש בעולם. איך שהוא השתרשו נורמות כאלה שהפכו סוג של סטנדרט מקצועי בלתי כתוב שאם משהו באמת חיובי ומפיח תקווה, זה לא מעניין תקשורתית (אלא אם זה קשור לנכה או סלבריטי עם מחלה סופנית שיכול לספר לנו קודם כמה מיואש הוא היה ואז להשוות לרמת הייאוש ה"נורמלית" שלנו). במסגרת המחקרון האחרון שלי על האקטיביזם הפוליטי בבלוגים שמתי לב שרוב המבלגים הפוליטיים נתונים בייאוש כבד ומטריד ותחושה שהם לא יכולים להשפיע. ככה זה כשאף אחד לא מתייחס להצלחות שלך אבל על כל כשלון קטן קופצים עליך. ככה זה כשפותחים עיתון בבוקר ורוצים להתאבד מיאוש. אבל המציאות התקשורתית אינה המציאות והיא הופכת פחות ופחות קשורה אליה.

ובלוגים הם חלק מהמערך האינטרנטי שהולך ורוכש מעמד באיטיות על מנת לפרוץ את המסגורים הללו, להציע עוד נקודות מבט, דיווחים ושיחות על נושאים אחרים. בכנס איגוד האינטרנט במחקר שפרופ' למיש הציגה, חקקתי במוחי נתון אחד במיוחד, מנתוני הרקע שהיא נתנה: במחקר עולמי עדכני נראה ש 42% מהמשיבים הוציאו את הטלוויזיה מהבית או הפסיקו לצפות בה. זו בהחלט אחת הסיבות בעיני: אם נורמות הסיקור ימשיכו להיות עם הדגש הזה, הרבה מאד אנשים שיש חיות בקרבם יפסיקו, כבר הפסיקו, לראות בחדשות את מדורת השבט שלהם. לא כדי להתעלם ולברוח, אלא כדי להצהיר שיש מציאות אחרת ואנחנו עושים וחיים אותה. אין לנו עניין במי שחושב שהיופי משעמם מדי ומעדיף לחשוף רק את המוגלות כדי לנסות לפצות אותנו אחר כך ביופי חיצוני מעוות של תעשיית הבידור. זה לא האינטרנט שגומר על התקשורת, זו היא שגומרת על עצמה, עם השקר הכאילו מקצועי הזה, שטוען שהציבור מתעניין רק במה שצהוב ורע.

התקשורת שורדת רק בזכות זה שלאף גוף אחר אין משאבי סיקור סביבה, אבל אף אחד לא מרוצה מהפרשנות והמסגור של התקשורת לסביבה והרבה מאד אנשים מתאמצים רק לדלות את הפרטים העובדתיים וללכת לחפש פרשנויות שפויות ומגוונות יותר במקומות אחרים ברשת. התקשורת אולי לא תיעלם כלעומת שבאה אבל היא תצטרך להשתנות, להשתנות מאד, ככל שהאינטרנט יתחזק. בדיוק כמו שהרדיו בלע את גאוותו מול הטלוויזיה ומצא לעצמו את נישת המוסיקה במכונית. אני מחכה לימים שהתקשורת תתן לנו רק מבזקים קצרצרים בכמה שיותר נושאים, כי אף אחד כבר לא מתעניין במה שיש לה להגיד עליהם מעבר לעובדות.

אתמול העברתי את רוב היום בכנס איגוד האינטרנט. זו הפעם הראשונה שאני הולכת לכנס הזה ואולי גם האחרונה, היה אמנם נחמד אבל זה כנראה באמת תלוי מי מרצה. כהרגלי בקודש עשיתי כתבת וידיאו בעניין אבל הבטחתי לשירה לעשות גם סקירה כתובה.

לרוב כנסים הם לא המקום ללכת אליו כדי להתעדכן בחידושים כי את כל מה שחדש משחררים לעיתונות ממילא לפני זה. נמנעתי מכל הפאנלים שמדברים על כל מני באאזים אבל גם בפאנל על טוקבקים השתעממתי כי הכרתי את העבודות של המציגים מזמן, הדבר היחיד שהכניס קצת צבע היה לפגוש את ולווט ולשמוע קצת על חוויותיה במחתרת, חבל שלא הספיקה להגיע לדברים שקרו אחרי החשיפה שלה ולמשמעות שלהם, זה הרבה יותר מעניין בעיני מתקופת האנונימיות שלה. בעוד בארה"ב בלוגרים מנסים להיות עיתונאים ונלחמים על מעמד זהה, אצלנו עיתונאים מנסים להיות בלוגרים ומעמדם כעיתונאים גדל כתוצאה מזה, זה מעניין כשלעצמו.

קבלו תיקון, חברתי עטרה, למרות שפרסמו בווינט שהיא עשתה מחקר על בלוגרים, סיפרה בכנס שהיא עוד לא התחילה אותו אבל הכיוון שלה הוא למפות את הבלוגרים הכותבים על נושאים חברתיים-פוליטיים ולראות עד כמה הם מקושרים לתקשורת ובינם לבין עצמם ולהסיק כמה מסקנות על העניין. המחקר יהיה כמותני, כך נראה, ויהיה משלים למחקרון האיכותני שעשיתי ואני מחכה לתשובה בקשר לפרסומו בעזרת השם, בספר באנגלית בנושא בלוגוספירות בעולם. המחקר האקדמי הרציני, המקיף והמרתק ביותר בכנס הוצג ע"י פרופ' דפנה למיש מאונ' ת"א. היא הבטיחה שהמצגת תעלה לאתר האיגוד אז אני מקווה שזה אכן יקרה (דובר-מן מקשיב?) כדי שתוכלו להציץ בנתונים ראשוניים מרתקים לגבי הרגלי גלישה של בני נוער בישראל. המון המון הפתעות לטובה, ילדים שקוראים חדשות וגולשים באתרי זכויות אדם, רואים פחות פורנו ממה שנדמה לנו (או פחות מודים בכך?) ונפגשים עם זרים בעיקר בני גילם ולפעמים אף בליווי חברים והורים, לתשומת לב הפדופילים. בלוגים אינם במקום גבוה בפעילות של בני הנוער, כלומר המיינסטרים של הגולשים עדיין או כבר לא בלוגרים פעילים למרות מגוון הפעילויות שלהם ברשת. אולי בגלל שזה דורש תחזוקה לאורך זמן רב יותר ובגילאים הללו אין הרבה סבלנות. בעיני, כל יום שנחקרת שלי לא מוחקת את הבלוג בקריזה של רגע הוא ממש נס.

עמרם מצנע, על תקן ראש מועצת ירוחם,  חידד את מגמת העדר החומריות עת תיאר כיצד פרוייקט "מחשב לכל ילד" הפך ל"ססמא לכל תלמיד" וכבר אינו תלוי-חומרה; וזוהר זיסאפל חימם את ליבנו בכנות כשסיפר כיצד חברת רד לקחה על עצמה מטרה למחשב את כל בתי ילדים ברחבי הארץ בהתנדבות ואף לאחרונה נתנה מלגה לאחד הילדים שרצה ללמוד הנדסת מחשבים. הפאנל על משחקי מחשב היה יוצא דופן וחדשני, מסתבר שיש אגודה חדשה בארץ של חוקרי משחקי מחשב בראשות ד"ר חנן גזית מהמכון הטכנולוגי בחולון וזו שלוחה של DIGRA העולמית. הוא סיפר שבחמש השנים האחרונות החלו לפעול כתבי עת אקדמיים על עולם משחקי המחשב ושהפתיחות המתודולוגית מאד גבוהה. אני פזלתי קצת לכיוון הזה בהגיגי אודות סקנד לייף, אולי יש מקום לניתוח אקדמי של ממש בתיאוריות מתחום הקולנוע ופרסום באחד מכתבי העת הללו בעתיד.

אמנון כרמל הפתיע עם סקירת פורנו ביזארי במשחקי מחשב ומאיה הופנר, הגרפיקאית המפורסמת שהתפטרה מעבודתה על מנת להקים עסק מצליח בעולם הוירטואלי, אכזבה קצת, שכן ציפיתי שהיא תספר יותר על נסיבות העסק שלה מאשר תנסה לתת עיצות כלליות ושטחיות מדי לגבי עסקים בעולם המשחק. מה שכן, היא אמרה שמתוך כ- 11 אלף בעלי עסקים בסקונד לייף, רק 300 מרוויחים מעל 500 דולר לחודש וזו עבודה קשה, שלא נחשוב שמדובר בכסף קל. בהפסקת האוכל פגשתי שתיים מהבלוגריות שזכו בכרטיס סיקור לכנס, מאד חמודות. ארבעתנו (גם אמא אילנה שרק חשבה איך היא מעבירה את הבנות חזרה לישרא) חיפשנו לשווא את שרון בעננים שהבטיחה סיקור מזווית אחרת וגם השאר לא נראו לעין. הפריע לי שהמושבים היו צפופים עם הפסקות של בקושי 10 דקות ביניהם ואף לא נשנוש בחוץ בין המושבים. זה גרם לי לחתוך לפני יוסי ורדי, גוגל והקוקטיילים עם שר התקשורת.

נראה שתפוז מתכוונים לעמוד בהבטחה שהפריחו לפני מספר חודשים ולשלם לבלוגרים על פי כניסות. לכאורה אין לאף אחד התנגדות לקבל כסף ללא מאמץ. אבל למעשה זהו עוד מסמר בארונה של הכתיבה כמקצוע. הכתיבה ברשת מייצגת גם את הדיבור ורוב היומנים אינם מתיימרים להיות שום דבר מעבר ליומנים וקהילות. זה יהיה מוזר לשלם לבלוגרית פופולארית על פי סטנדרטים של כתיבה מקצועית, רק על העובדה שיש לה הרבה חברים שמתעדכנים בשלומה. וזאת ללא קשר לרמת הכתיבה שלה שיכולה להיות גבוהה מאד. האם זה עלול לייצר תופעה של גיוס קוראים בקרב בלוגרים או יצירת פרובוקציות בתוכן על מנת למשוך כניסות? האם אתם ממליצים לי להפוך את בלוג פרשת השבוע הישן שלי בתפוז לבלוג על סקס ולעשות מיליונים?אני ממש בעד לשלם לבלוגרים שעושים עבודה עיתונאית או כותבים מסות ופרוזה, אבל תשלום לפי רייטינג יוריד אותנו לאשפתות והוא לחלוטין לא רלוונטי לבלוגים אישיים. זוהי עוד דוגמא לתפיסת תופעות הרשת כתופעות של תקשורת המונים בלבד, ללא התייחסות לממד הבינאישי שהוא סוד ההצלחה האמיתי של רוב תופעות ווב 2.

המזל של תפוז הוא שהם החליטו לשלם לפי יוניק יוזרס ובסופו של דבר לרוב הבלוגים יש מספר קוראים קבוע, אך מי שמחליט להרוויח כסף על כך, לא יתקשה לבקש מהמון אנשים ללחוץ על הלינק שלו לרגע, לגייס חברים ואף להבטיח להם חלק מהרווחים וכיו"ב. תפוזונים יקרים, זהו צעד מיותר ונמהר שלא עושה חסד עם הבלוגים. שימו לב כמה אנשים חושבים כך גם בסקר של גלובס בנושא (בתוך הכתבה שאליה לינקקתי בהתחלה). אני לא אתפלא אם יהיו בלוגרים שיכולים להרוויח כסף בקלות ועדיין יתרעמו על האפשרות הזו. אם מישהו היה מציע לי כסף על כל נשימה או על כל משפט שאומר במציאות וימצא חן בעיני אנשים, אני לא בטוחה שהייתי רוצה לקחת. כלומר זה מפתה בהתחלה לעשות כסף קל, אבל אחר כך זה מכביד ומטיל שיקולים זרים על ההתנהלות הפשוטה והספונטנית ביותר. מתי תפנימו כבר שאנשים חיים פה ולא כל דבר בחיים מיתרגם לצרכנות ומסחור? "הכל בסוף זה על כסף" זו לוגיקה של עולם הערכים הישן והכלכלה הישנה. עולם ווב 2 והקוד הפתוח הם חלק מתופעה איטית שמואצת בדורנו, של החלפת הבסיס הערכי של החברה. לכן להערכתי התופעה לא תתפוס בטווח הארוך מעבר להייפ ראשוני. נחכה ונראה כי הטווח הארוך ברשת מגיע די מהר.

עדכון מאוחר: חברי היקר שי, תפוזון פופולארי ואבי תנועת המחבקים-חינם הישראלית, לא מסכים איתי. אם אני משווה את הבלוג לחיים, לתקשורת הבינאישית ולנוכחות ברחוב, הוא משווה את הבלוגרים לאותם פסלים חיים ואמני רחוב שמשעשעים את ההמונים וזוכים בפרוטות בהתאם (מה שמצדיק את הפער בין תשלום על כתיבה/הופעה מקצועית לתשלום שהוא בבחינת טיפ לאמני רחוב/כתיבה חובבנית). השוואה מעניינת, בייחוד שאני מקבלת את הבלוג כהופעה, זה מושג שחוצה את תקשורת ההמונים והבינאישית גם יחד והמושג התיאורטי המוביל של הדוקטורט שלי בהקשר לכל הממדים שאני מודדת בבלוגים. הוא הצהיר בשיחת בית קפה שהוא לא יעשה דברים במיוחד בשביל כסף אבל לא מזיז לו לקבל את הכסף. כמה אנשים יהיו כמוהו, שהדבר הזה באמת לא ישנה את הבלוג שלהם?