ברוקולים ורודים?!

אני חולה \=...

זה יותר כמו מחלה פסיכולוגית כזו. כאילו- נזכרתי שמחר יש בוחן\הכתבה באנגלית מעצבנת וארוכה כזו שאין לי כוח להתכונן אליה, אז החלטתי שבא לי להיות חולה ולא לבוא-ואז זה קרה... הנה זה יסביר יותר טוב [זאת שיחה שלי במסן עם חברה שלי ברגעי תחילת המחלה ]:

אני: מה עדיף- כאב גרון או בטן?

היא: אף אחד משניהם XD

אני: אני צריכה להחליט במה אני חולה כדי לא לבוא מחר

היא: חחחחחחחחחחחחחח

אני:וואי! עכשיו באמת כואבת לי הבטן ... לא בצחוק!

היא:O:

בטח אכלת יותר מידי או משו

שמנמנה XD

אני: חחח... לא D=

אולי זה מהאוכל בטיול

היא: אבל כבר עבר הרבה זמן מאז

אני: כן... נכון...

היא: ישמצב זה פסיכולוגי XD

אני: יש מצב

זה תמיד קורה לי כשאני רוצה להיות חולה- אני נהיית חולה

שנה שעברה בערך מיליון פעם רציתי להפסיד בצפר אז אמרתי שכואב לי הגרון ואז פתאום כאב לי הגרון

היא: חחח... מגניב לך

אני: כן אהה....

אז בסוף לא באתי היום.

אבל הספקתי הרבה בבית. קיפלתי מלא כביסה שאבא ביקש שאני אקפל, קראתי את הספר לבוק ריפורט [מחר!!! אמא'לה!!!] וגם עניתי על דף כזה  של בוק ריפורט שמצאתי בבצפר באחת המגרות .

אל תראו אותי ככה... כמישהיא שמבריזה מבחנים וגונבת דפים.

אבל פשוט ראיתי את זה סתם ככה, אז אמרתי, ניקח, למה לא? זה יכול לעזור לי להתכונן. בהכל מקרה אני צריכה ללמוד את כל הסיפור.

 תכלס  אני מרגישה שכבר המון המון זמן אני מנסה "להילחם" בכינוי הזה של החרשנית. אני רוצה, כמו כולם, להרגיש מקובלת ואהובה והכול וזה ממש משגע אותי כשאנשים אומרים לי את זה או שאני מרגישה שאני כזאת בעצמי. זה מטומטם- אני יודעת. אבל מה לעשות שאני לא רוצה להיות "חננה". אני משתדלת להראות שממש לא איכפת מבצפר וכאלה ושאני ממש לא 'ילדה טובה' כזאת כמו שכולם חושבים.פשוט נמאס לי להיות הילדה הטובה הזאת!!! יש לזה המון המון סיבות. אבל אין לי כוח לרשום אותן כאן, כי הן גם מטומטמות להפליא וגם חופרות ביותר.

*אני מאוד מצטערת ומודעת לעובדה שהפיסקה הקודמת הייתה באמת מטומטמת ודי שטחית והכול...*

להתראות...

לודמילה 

מתי אני אוכל להרשות לעצמי להתאהב ולדעת בביטחון שזה לא ייפגע בי כמו בפעמים הקודמות?