ברוקולים ורודים?!

אני מרגישה שהשתניתי. יש לי יותר ביטחון בעצמי ובמה שאני עושה.

אני מרגישה טוב עם עצמי.

זאת הרגשה כל כך טובה להעז לעשות דברים שלפני כמה זמן לא היית חולמת עליהם אפילו!

אני חושבת שאני יודעת למה זה- זה הכול בזכות הבחירות שעשיתי, המקומות שעליהם הלכתי והאנשים שאיתם הייתי.

קודם כל- זה בזכות המשצי"ם [מדריכי של"ח  צעירים, זה קורס הדרכה כזה], הכרתי שם הרבה אנשים ופיתחתי בעצמי ביטחון עצמי שלא היה לי לפני. הבנתי שאם מישו אחר יכול לעשות את זה - למה אני לא?!

זה גם בזכות הדיבייט, זה פיתח לי חלק מהביטחון, יותר מזה אני לא יודעת להסביר.

אני לא יודעת עד כמה זה משמעותי, אבל זה שעכשיו אני בבצפר שיש בו אווירה כזאת נחמדה, אין תחרותיות ואין אנשים שכל הזמן יורדים על כולם. זה נורא כיף. כולם כל כך נחמדים.

עוד דבר, שאני חושבת שהוא אחד הדברים העיקריים, זה שעברתי ללמוד בלט קלאסי בסטודיו אחר עם מורה הרבה יותר נחמדה [היפ הופ ומודרני עדיין באותו הסטודיו. רק את הקלאסי שיניתי]. עד עכשיו הלכתי לקלאסי רק בשביל מקצועיות, המורה בקושי התייחסה אלי ולא ממש התחברתי עם הילדות בחוג. השנה אני לומדת בקבוצה ממש נחמדה והמורה כן מתייחסת אליי, אני מרגישה שאני עושה דברים כמו שצריך ומצליחה, ואני מעיזה לעמוד בשורה ראשונה ולעשות את  התרגילים מהפינה ראשונה, מה שאף פעם לפני זה לא חשבתי אפילו לעשות.

זה משפיע אליי גם בהיפ הופ והמודרני. אני נעמדת בשורות הראשונות. אני רואה את המורה יותר טוב, אני משקיעה יותר והמורה מתקן אותי ועוזר.

אני מרגישה שהשנה עשיתי שינוי ממש גדול.

אבל שום דבר מהדברים שרשומים למעלה לא היו עוזרים לי כמו שהם עזרו אם לא היו לי חברים טובים כמו שיש לי. אני יכולה לבטוח בהם. וכשאני איתם- אני "אני" בלי פוזות. אתם תומכים בי כשצריך ומעודדים אותי כשאני עצובה. ובזכותכם אני מגיעה כמעט כל יום מאושרת הביתה, מאושרת שיש לי כאלה חברים טובים שכיף להיות איתם ואף פעם לא משעמם ביחד.

אז תודה לכם! תודה רבה רבה! אני לא יודעת מה הייתי עושה בילעדייכם... ואיפה הייתי היום אם לא הייתם שם.

אוהבת אותכם הכי בעולם 3>

לודמי