ברוקולים ורודים?!

זה יהיה פוסט חופר על הרגשות שלי... אני סוחבת את זה איתי כבר הרבה זמן ועכשיו כתבתי את זה בכזה יומן שיש לי מכיתה ה' ואני רושמת בו כל כמה זמן כשאני ממש רוצה. עכשיו החלטתי לפרסם את זה פה, גם ככה כמעט אף אחד ממי שקורא פה לא באמת מכיר אותי... אני תוהה אם יש מישו בעולם שבאמת מכיר אותי, את ה"אני" האמיתית שבי. ואני בטוחה שאין אף אחד... אף אחד אף פעם לא מבין אותי, ולא יבין אותי. אני לא מעניינת איש יותר מידי. אני סתם עוד אחת, סתומה, חרשנית, מכוערת, ושמנה, סתם עוד אחת שחשה את עצמה, סתם עוד צומי אחת. שלא באמת חשובה.

אני ארשום -* כשמות של אנשים מסוימים. 

_____________________________________________________

יום ראשון כ'ח בטבת                                                                                                                     6.1.2008

הדימוי העצמי שלי שואף לאפס.

אני כל הזמן מקנאה בכולם, ובעיקר ב* [כן, בחברה הטובה שלי, דווקא בה].

אני כל כך רוצה לאהוב מישהו שיתייחס אליי גם, אני כל כך רוצה להרגיש את האהבה הזו.

נמאס לי מעדו ונמאס לי מגיא. הם לא שווים את זה! הם לא שווים את מה שאני מרגישה והרגשתי אליהם!

אני כל כך כל כך רוצה חבר!

אוף...

למה אני כזאת? למה אני תמיד סתם צוחקת בלי שליטה ובלי סיבה כשאני לידם, למה אני מתנהגת בטימטום? מה אני פיספסתי? מה אני לא למדתי שכולן כן...

כבר אין לי כוח לזה. נמאס לי.

למה * סיפרה לה ולא לי? אני הרי ראיתי את זה חודש לפני זה.. וידעתי... וקראתי אותה...והבנתי... אני מכירה אותה הרבה זמן, והיא לא תגיד לי כלום... אבל איתה היא פתוחה הכי בעולם. אני תמיד רואה מתי היא צריכה עזרה, מתי עידוד, ואני מבינה לבד למה היא עושה (או לא עושה) דברים... אני כן מבינה אותה, אבל את ההיא היא מכירה בקושי כמה חודשים, וכבר הן ... אוף. אני מרגישה כמו בכיתה ו', זה כל כך מטומטם... למה אני כזאת קנאית? אלוהים יישמור. אני שונאת את זה.

 אוף אני כל כך מתגעגעת אל מאי והשיחות נפש שלי איתה. אני באמת רוצה להשלים איתה כבר \=

אני לא מרגישה שאני מרוויחה ביושר את הציונים שלי. אני רוצה להיכשל נמאס לי מהציונים הטובים. זה איבד מהמשמעות של זה כבר.

הכל איבד משהו... שום דבר כבר לא מה שהיה, כלום לא מרגיש כמו פעם.

אני רוצה להכיר מישהו... אני בנאדם שצריך לאהוב. אני בנאדם שמתחבר אל אנשים [מסוימים] בקלות ואוהב אנשים בקלות, וזה כל כך פוגע בי בחזרה... אני רוצה פעם אחת- לפחות פעם אחת- להרגיש נאהבת. להרגיש שלמישהו באמת באמת איכפת ממני, לא סתם בתור עוד איזה מישהי.

נמאס לי מהכל.

אבל הכי נמאס לי מזה שאני לא שלמה עם עצמי, שאני כל הזמן מקנאה בכולם.

זה אוכל אותי מבפנים...

אני מרגישה כזאת ריקנות....