ברוקולים ורודים?!

אני לא אפחד יותר להיפגע.

אני לא אפחד יותר להתאכזב.

כי אחרת במקום לקוות,  לחוות, לנסות, לחלום

נשאר רק הפחד מהפגיעה....מהאכזבה...

ובעצם זה מה שפוגע יותר מהכל.

כי אם לא נעז.

אם לא נחיה.

אם לא נעשה כלום- כלום גם לא ייקרה, כלום לא יישתנה!

וזו האחריות שלנו לשנות! האחריות שלנו לעשות.

לא. לא שלנו. שלי.

כי אם כולם יגידו "שלנו" ויחכו לאחרים, כלום עדיין לא ייקרה.

אני הולכת שלושב צעדים קדימה ושישה בחזרה אחורה.

אני לא חיה בהווה. רק בעבר ובעתיד.

אני צריכה ללמוד לסתום את הפה- לא להגיד הכל.

גם אם אני צודקת, גם אם זה נכון.

זה לא תמיד מספיק מהותי!

מה אני רוצה מעצמי?

מאחרים?

לאן אני ממהרת? אני לא חייבת להספיק הכל עכשיו. השנה.

החיים לא ייגמרו מחר...

זהו.