אף אחד לא רוצה להרוג... לא משנה לאיזה גן עדן הוא יגיע....
אף אחד לא רוצה למות... לא משנה כמה כבוד הוא יקבל...
אז למה? למה זה קורה?
למה יש איזה מישהו איפהשהו שמחליט החלטות כאלה. מחליט שבשביל פיסת אדמה מותר לו לקטוע את החיים של כל כך הרבה אנשים? למה מותר לו להרוס כל כך הרבה משפחות? למה?
מי נתן לו את הזכות הזו? להגיד לכולם- יאללה יוצאים למלחמה... או - אתה שם- תלך להתפוצץ באיזה קניון...
הוא שאל את המשפחות? החברים? את האנשים? באיזו רשות הוא לוקח מהם את הדבר שהכי הכי שלהם- את החיים?
לא מוצא חן בעניו- שיהרוג את עצמו. שלא יערב אותנו בשגעונות שלו.
למה הגענו למצב שבו בנאדם הורג בנאדם אחר?
לא נוצרנו ככה.
למה הגענו למצב שבו איש אחד רוצח את רעו על לא עוול בכפו. כשאותו איש יכל להיות החבר הכי טוב שלו.
למה אנחנו משקיעים כל כך הרבה מאמצים וזמן בלהמציא ולשכלל מכונות הריגה במקום לעשות שלום?
למה יש מלחמות?
איך הכל התחיל?
אף אחד לא רוצה לרצוח...
אף אחד לא רוצה למות...
אף אחד...
ובכל זאת- 22,000 הרוגים- רק בשישים שנה! רק מישראל!
ומה עם שאר אומות העולם? ומה עם שאר הנרצחים משחר קיומנו?
לא מספיקות המחלות? התאונות? צריך להוסיף לכך עוד מוות? עוד משפחות הרוסות? שכולות? עוד אנשים שכבר לא יהיו? עוד אנשים שאיבדו את היקר מכל? שהחיים שלהם השתנו לגמרי?
למה שאר בעלי החיים מגינים אחד על השני בין בני מינם ואנו לא?
החיים תלויים על חוט השערה. כל יום, כל רגע יכול להיות האחרון. וגם אם לא אתה הוא שמת, אלא קרוב שלך, חבר שלך, החיים יישתנו מהקצה אל הקצה. הם כבר לא יהיו מה שהכרת.
יום אצמעות שמיייח....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
