ברוקולים ורודים?!

 בשבועיים האחרונים קרה הרבה..

ראיתי צדדים חדשים בחברות שלי, צדדים שהייתי מעדיפה לא לראות...

אני מנסה להציב את עצמי במקומן, הייתי שם כבר פעם, ולא עשיתי את זה. פשוט לא.

אני לא מבינה מה הם רוצים ממני, הייתי רוצה לדעת את האמת, כי כואב לי.. ממש.

אם יש משהו שיגידו, נמאס לי לנחש.

ואולי זה לא רק הם.

אני רוצה פשוט להיעלם... אולי גם הם יעדיפו את זה.

אני לא יודעת מה לעשות כבר, באמת שלא... אני לא מאמינה שהגעתי למצב הזה...

בזמן האחרון אני מגלה שהרבה יותר קל לנסות לעודד מישהו אחר מאשר את עצמי, יותר קל להתעסק בבעיות של אחרים כששלך כבר כל כך נמאסות וכל כך כואבות.

ובדברים מסוימים אני יכולה להיות הכי כנה בעולם. עד שזה מגיע באמת עלי, שם יש את כל החומות, ושום דבר לא ייצא. ואף אחד לא יידע ולא יבין.

אני כל כך מחכה לטיסה הזאת. לצאת מהבוץ הזה שאנחנו כולנו שקועים בו, לנשום אוויר אחר...

אני לא מיוחדת. אני סתם עוד אחת שבוכה על החיים שלה.