היה כל כך כל כך כיףףףףףף!
שבט עמית אימפריה! קורס פולג שילטההההה!
שישי-שבת היה הטיול פתיחת שנה של הקורס בצופים, בעיקרון בצופים אני בלי החברים הקרובים שלי, כאילו יש כמה חברות שלי אבל אנחנו לא ממש חברות - חברות, אבל זה לא משנה כל כך כי אני מכירה שם ילדים, ובטיול הייתי רק עם החברות שהכרתי, הן כאלה חמודות! לא ידעתי שיש כאלה ילדים נחמדים פה, אם הייתי יודעת הייתי מכירה אותם עוד בחטיבה- אבל עכשיו אני לומדת במקום אחר וזה כבר לא משנה. בטיול גם פגשתי מלא ילדים מהבצפר שלי עכשיו, והם כאלה מתוקים! מתהההה עליכם!
ביום שישי הגענו לשבט ב- 1:45 ואז התחלנו להעמיס ציוד והכול- ויצאנו רק ב- 4:30 !!!! כי אנחנו פשוט מלא ילדים-או 90 ליתר דיוק, אנחנו הקורס הכי גדול שהיה בהנהגה אי פעם. אבל כמה שזה נחמד שאנחנו הרבה והכול, יש לזה הרבה חסרונות, והמעצבן שבכולם הוא בקושי מצליחים להעביר לנו פעולות.
בכל מקרה, בגלל שהיינו הרבה ילדים אז הבאנו המון המון ציוד, וזה כולל 4 אוהלי 11, שאלה אוהלים גדולים מאוד [ל- 22 אנשים] שצריך לדעת להקים אותם, עם כל הקשרים והמוטות. והם גם ממש כבדים, צריך איזה 4 אנשים כדי להרים אוהל אחד וגם אז הם בקושי מצליחים [תאמינו לי- הרמתי אותם]. כשהגענו לחניון לילה, בערך ב- 7:00,ממש הופתענו כי בכלל לא היה קר כמו שחשבנו, וזה היה ממש נחמד. ואז התחלנו להרים את כל האוהלים, ולהרים 4 אוהלי 11 לוקח ה-מ-ו-ן זמן, התחלנו להקים את האוהלים בערך בשבע וחצי וגמרנו רק בעשר וחצי! עזרתי להקים כל אחד ואחד מהאוהלים והלכו לי לגמרי הידיים, ואז בסוף כשישבנו כולם אחרי שהמחנה היה מוקם והכול חילקו לנו סווצ'רטים [הם כאלה יפים! הם חומים וההדפס לבן, ורשום עליהם מקדימה:'איך מכניסים 90 פולגים לאוהל 11 אחד?' והציור הוא אוהל ושביל ובכניסה לאוהל עומד איש וסופר את מי שנכנס (82...83..84.. וכן הלאה) ועל השביל יש מלא ילדים בקטן.] ואחרי שחילקו את הסווצ'רים הלכנו לאכול והכול וגמרנו בערך ב- 11:30, היינו אמורים במקור ללכת לישול ב-11, אבל אחרי האוכל הלכנו והסתובבנו בין שאר השבטים ואני הלכתי וחיפשתי את חברים שלי מהבצפר והיה נורא נחמד. ואז הייתה פעילות יומולדת לשתי ילדות. ובסוף הלכנו לישון בשתיים וחצי-שלוש והתעוררנו בחמש. כלומר >> ישנו רק שעתיים!!!!
ואז יצאנו למסלול. מסלול נחל משמר הוא מסלול כזה חראאאאא!!!! אל תעשו אותו בחיים! בדר"כ אני ממש אוהבת לטייל והכול, אבל זה היה פשוט מסלול מגעיל.
קודם כל הלכנו הרבה בדרך כזאת משעממת שכל הנוף אותו דבר, ואז הגענו למקום אחד שהיינו צריכים לחכות בו בערך שעתיים, כי אנחנו היינו אמורים להיות אחרונים כי היינו השבט הכי גדול, ואפילו שיצאנו הרבה אחרי כולם עדיין היינו צריכים לחכות הרבה כי היה שם סולם שצריך לעבור. עכשיו זה לא היה סתם סולם- היה שם מאין מעיין כזה עם מים קרייים [לא אמרו לנו שניכנס לפני זה למים] ואז מיד מהמעיין עולים על קיר כזה עם חבל ואז עוברים איכשהוא להמשך הקיר שעליו יש ווים שתופסים בהםכדי לתפס ואז יש עוד המשך שמטפסים עם הווים האלה על הקצה של הקיר. אני נתקעתי באמצע מרוב פחד וכמעט בכיתי עד שבאו ועזרו לי לעלות ולהמשיך.
אחרי שעלינו את הסולם היינו צריכים להמשיך במסלול, בדרך היו עוד הרבה סולמות אבל הרבה פחות מפחידים או מסוכנים. אבל מה שמוזר זה שכמעט את כל הדרך מפה עשינו לבד. היה איזה מדריך משבט אחר שהיה מקדימה אבל הוא ברח ולא ראינו אותו בכלל, והיו עוד המון ילדים מאחורינו שהלכו גם כן לבד, איפה שהוא באמצע מדריכה ובסוף עוד מדריכה. אנחנו הלכנו ובקושי ראינו עוד אנשים בדרך, היו פערים בין כולם במרבחים של קילומטר במקרה הטוב, ובמקרה הרע של יותר מחצי מסלול. הלכנו לבד, ואז כשכבר יצאנו מהנחל והיינו למעלה על איזה שביל בהר ראינו למטה בנחל [במקום שאנחנו היינו בו לפני כמעט שעה!] ילדים מהגדוד שלנו, הם ראו אותנו והתחילו ללכת על ההר כדי להגיע עלינו. שתבהינו- זה לא היה במסלול כל שהוא וזה היה ממש ממדש מסוכן, ואם היה קורה משהו למישהו אף אחד לא יכל לעזור לו כי המדריכים היו רחוק מקדימה או מאחורה. במקום כל שהוא לקראת סוף המסלול עצרנו וחיכינו לשאר הגדוד, מה שלקח הרבה זמן. ואז אחרי שכולם כבר היו שם, בפעם הראשונה זה הרבה מאוד זמן הלכנו כל הגדוד ביחד. בסופו של דבר הגענו לחניון אחרי 9 וחצי שעות מהרגע שבו יצאנו. כל הקרסוליים של כולם כאבו מהמסלול באבנים, כולם היו ממש מורעבים ולכולם כאבו הכתפיים והגב מהתיק הכבד.
העמסנו את הכול על האוטובוס [זה לקח די הרבה זמן, ודי הרבה תכנון מה לשים איפה כדי שיהיה מקום להכול] ואז נסענו סוף סוף הביתה. כל הדרך כולם ישנו.
ליישוב הגענו בערך ב 9:30 , והאוטובוס השני כבר הכניס את כל הציוד לשבט. אז כל מה שנותר הוא ללכת הביתה סוף סוף.
הגעתי הביתה לבית ריק כי כולם נסעו לבת מצווה, לצערי חזרנו מאוחר מדי אז כבר לא יכולתי להיצטרף.... אבל לא נורא, אולי אני אשכנע את ההורים שלי לצאת לטיול ג'יפים ואז אני אוכל לראות אותו.
בסך הכול היה ממש ממש כיף! ומעכשיו נתחיל ללמוד להדריך סוף סוף D:
קורס פולג- אי לאב יווו!!!!!
להתראות
*יצא פוסט ארוך במיוחד S=... *
בבקשה תגיבו D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
]:
. 
אני מרגישה שכבר המון המון זמן אני מנסה "להילחם" בכינוי הזה של החרשנית. אני רוצה, כמו כולם, להרגיש מקובלת ואהובה והכול וזה ממש משגע אותי כשאנשים אומרים לי את זה או שאני מרגישה שאני כזאת בעצמי. זה מטומטם- אני יודעת. אבל מה לעשות שאני לא רוצה להיות "חננה". אני משתדלת להראות שממש לא איכפת מבצפר וכאלה ושאני ממש לא 'ילדה טובה' כזאת כמו שכולם חושבים.פשוט נמאס לי להיות הילדה הטובה הזאת!!! יש לזה המון המון סיבות. אבל אין לי כוח לרשום אותן כאן, כי הן גם מטומטמות להפליא וגם חופרות ביותר.
