יום שלישי ה- 25 במרץ
כרגע חזרתי מריצה.
רצתי רחוק-כמעט עפתי, עוד רגע ופרסתי כנפיים גדולות וחזקות, עוד רגע ועליתי למעלה.
רצתי, והרגשתי שהכל יהיה בסדר, שום דבר לא באמת בעייתי, להכל יש פיתרון.
אני צריכה להיפרד ממנו. אני כבר לא מרגישה כלום, אין לי ברירה.
אבל אני כל כך בלחץ- איך אני הולכת לעשות את זה???
~עריכה יום רביעי ה-26 במרץ~
נפרדתי ממנו. היום בבצפר. זה היה קשה, מאוד, אבל הוא ייתגבר על זה. עוד יומיים הוא כבר יישכח- כזה הוא.
זה לא שאני לא רוצה חבר, אני מאוד רוצה, אבל זה לא מספיק שרק הוא יאהב אותי, אני צריכה לאהוב אותו גם, לרצות להיות איתו...
חברה שלי אמרה לי שהתגברתי עליו די בקלות. אבל מבחינתי, מבחינת ההרגשה שלי, נפרדתי ממנו כבר ביום שני- כשהרגשתי שזהו, הוא לא מעניין אותי יותר ואני לא מרגישה אליו כלום.
עכשיו אני מרגישה חופשיה.
חבר ראשון.
פרידה ראשונה.
הבנות עצומות לגבי עצמי....
מה אני מרגישה?
אני לא סתם דלוקה עליו, אני לא אוהבת וגם לא מחבבת....
אבל כשאני לידו אני מאושרת, כשהוא לא שם אני מחפשת אותו.
הוא חכם, מעניין, נחמד, וכל כך יפה... כל כך חמוד... כל כך מושלם.
איך קוראים לזה, לאובססיה הזו- שנמשכת כבר הרבה יותר מידי זמן...?