בדיוק באתי לכתוב על לחץ..
אבל רגע, כתבתי על זה בפעם האחרונה.
אבל מה כבר יש לי לחדש?
לחץ תכיר, יערה.
יערה תכירי, לחץ.
נעים מאוד לחץ.. מהיכן אתה בארץ?
"נעים מאוד גם לך יערה, אני במקור מהתיאוריה ההיא של פרויד אבל כרגע אני נווד..
אם זה מבית חולים מאיר ועד לפארקפה בהרצליה, אפילו מבית חולים שניידר ובלינסון ותתפלאי אבל גם מקולנוע פארק.."
וואו אתה ממש עסוק.. איך זה לא מפריע לחיי החברה שלך?
"תראי, אני יודעת שזאת עבודה מתישה ודורשת אבל התוצאות מעולות.. ההרגשה הזאת שאתה גורם לבן אדם להיכנס לחרדות ולחץ מתמיד,
אין הרגשה יותר טובה מזה.. אז כן, ויתורים זה חלק מהחיים"
אז מהצד השני? זה סיוט.. אני לא מסוגלת לחשוב דקה ולהירגע..
חיי סוערים מאי פעם בדרמות מיותרות ולחצים שוליים.
בעצם מר לחץ הוא אני.. שנהנת להלחיץ את עצמי לפעמים גם סתם בלי סיבה.
מה אכפת לי שהבוס שלי טס לחו"ל? אז חמישה ימים המקום יעמוד על רגליו בלי שיחות אל הבוס..
מה אכפת לי בעצם שהמנות לא יוצאות בזמן? אז שהלקוחות יחכו.. ירצו לחזור? יחזרו.. לא ירצו? בכיף.
מה אכפת לי בכלל שהסגירה לא תיהיה טובה? בכל מקרה נמאס לי כבר מהמקום הזה
למה כל כך אכפת לי מה יחשבו עליי?
אני באה אל המקום של השירות לאומי על תקן של מתנדבת.. זאת לא עבודה ולמי אכפת
ברגע שאני אפתח אני יודעת שאני אצליח להוציא מעצמי כמה שיותר דברים טובים.
ותמיד יהיה לי במי להיעזר
אני שם על תקן של לעזור ולהיות שם בשביל ילדים אף אחד שם לא יצעק עליי שאני איטית מידי או שהמנות לא יוצאות בזמן
ומקסימום? לא יילך? גם זה קורה
אבל כמובן שקודם להלחיץ את עצמי זאת הדרך..
אבל זאת אני
נעים מאוד, יערה לחץ הוא שמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
