ממ...למה האשמה תמיד נופלת עליי?!

טוב,אז תחשוב שאני שיקרתי לך,ואני מעצבנת,ואני עושה את זה כדי שתסבול.

אבל לא אכפת לי.פשוט לא.אפילו לא קצת.

אם אתה בחרת לחשוב שאי אפשר לסמוך עליי בחרת לפקפק בי,אני בחרתי לגרום לך לפקפק עוד יותר.

כי אין לי מה לדבר איתך אם זה מה שאתה חושב עליי.

כשתשים לב,ברגע הכי פחות צפוי,שלא אני בגדתי בך.

זה יהיה מאוחר מידי.

ובכלל לא רע לי,כי נמאס לי לקחת כל דבר קשה ולהיפגע כ"כ.

ואם זה לא מספיק.

אמא מתנגדת להתנדבות שלי עם החיות.

היא מסכימה אבל כ"כ מציקה לי עם זה.

אני מבינה אותה איכשהו.שוב חזרו לי אלרגיות,אני מאתמול עם מלא אפצ'ים ואמא אומרת שככה התחלתי התקף אסטמה שהייתי קטנה.

שיט.

אבל חוץ מי זה,הכל נחמד. (: