הכי קל זה לברוח,לנסות לשכוח.

אבל עד כמה שזה קל...אני לא מצליחה...

אולי אני לא רוצה לברוח,אולי לא רוצה לשכוח,או שפשוט נגמר כבר הכח.

אני מנסה להבין,ולא מצליחה,אם אני לא מבינה את עצמי,

אז מי כן?

משהו שכתבתי לא ממזמן:(01.04)

אף פעם לא ידעתי שהכל יכול לצנוח
ברגע אחד בלי זמן לברוח.
אף פעם לא הבנתי  מה אומרת המילה נגמר
שכל מה שהיה עכשיו הוא עבר.

בלי יכולת לזוז,בלי יכולת לברוח
לחוש עייפות,ללא טיפת כח
לרצות לעוף,לרצות להעלם
שהחור שנישאר בן רגע יסתם.

לדעת להבדיל בין פנטזייה למציאות
לדעת לחיות,בלי לדעת למות
לדעת לשכוח את כל הכאב
לדעת איך לרפא את הלב.

כל הרגעים הכי יפים שהיו,כבר לא כאן
מה שנישאר זה הזמן
הזמן שיעבור ואיתו תחושת הקפור
הזמן שאיתו החושך יעלם והאור יחזור.

כן,הנה חזרתי,מהר מהצפוי,או מהרצוי:

שני הממורמרת.