כ"כ הרבה הרוגים,כ"כ הרבה פצועים והכל בשבילנו.

הכל למען שתיהיה לנו מדינה,שנוכל לחיות בשלום,בשלווה..

כ"כ הרבה סיפורים על קרבות,על חיילים שנפגעו וידיהם קטועות.

על אמהות ואבות שהתייתמו מילדיהם,ואין מה שיחזיר אותם..

הכאב לא ירפא לעולם,החור שנישאר?לא יסתם,ובטח ובטח שלא יעלם.

יהי זכרם של כל אלה שנפלו במטרה להגן עלינו,להגן על מדינתו,על כל אלה שנלחמו למען השלום

ואיבדו את חייהם.

יהי זכרם ברוך.

משהו שכתבתי אתמול:

משם הוא לא ישוב,

משם הוא לא יחזור עוד משפחה שקולה,בלב גדל החור.

 וכל מה שנישאר זה לזכור.

עוד אמא זועקת

שכאן בשביל בנה הכל הסתיים

 עוד הורה שמבנו התייתם

ועוד אח שימשיך להתקיים בעוד אחיו איננו.

וכל מה שנישאר זה אפר ואבק

כל מה שנישאר זה זיכרון מאובק

 לא נשמע עוד את קולו

,וכל דבר אותו יזכיר כל מה שנישאר זו התמונה על הקיר.

וכן לטובה אותו נזכור

את החייל שלא ידע עוד חום,קור

 לא ידע עוד חיבוק של אהבה

 חייל שאבד ואיתו התקווה.