וזו האמת.

פעם הייתי נעלבת יותר,נפגעת יותר,בוכה יותר,חלשה נפשית יותר...

והיום?פחות.הדחקתי את הכל.

לא יודעת אולי החיים חיזקו אותי,אחרי עצב ממושך במשך המון זמן...

אולי כי פשוט השתניתי,או אולי כי נפגעתי יותר מידי...

לא חסר.

בזמן האחרון יש לי תקופה רעה,אפשר להגיד רעה מאוד...

אנשים מסויימים מאכזבים,מדכאים,צבועים.

ולא מעט...אז אם אני נפגעת?כן,אם אני נעלבת?כן,אם אני מדוכאת?לפעמים..

פיתאום לגלות שאי אפשר לסמוך על אף אחד,ודגש.. על אף אחד...
לא קל,אין לך עם מי לדבר,אז אתה שותק,ואוגר,ואוגר,עד שפשוט נמאס לך...ואז מגיע הבום האמיתי.

ואז מה?כל מה שהדחקתי פיתאום חוזר,כל מה שברחתי ממנו?רודף אחרי...

העבר...העצב,הפחד,הדכאונות..הכל.

אני מנסה לשאול את עצמי ואיך אני עכשיו?ואין לי תשובה...

פשוט אין לי תשובה.