*עריכה*

אני בטורקיה, ארץ האנשים המשופמים. ככה שלא יהיה עידכון עד יום חמישי\שישי.

היי אני חייבת לזוז ביי

פרק 2

נשברתי אחרי שכולם המשיכו לצחוק עלי ועליתי לחדר להתקלח. קיבלתי חדר לבד, לפחות לילה אחד שקט לפני סיוט האוטובוס. כשסיימתי להתארגן מחדש החלטתי להשאר בחדר, בינתיים אני לא רעב ותמיד אפשר להזמין שירות חדרים. יצאתי אל המרפסת, נשען על המעקה ומדליק סיגרייה. מי היתה במרפסת לידי? הנערה היפה שכועסת עלי. היא הסתכלה על הנוף מסביב, מביטה לכל כיוון אפשרי חוץ מהכיוון בו אני הייתי. לא היה ממש בידוד בין המרפסות וברור שמבקרה והיא לא היתה בחדר הסמוך הייתי מתלונן על הדבר. בכל אופן, אני לא חושב שהיה קשה להבחין בי אז היא בטוח בחרה להתעלם מנוכחותי. "היי," אמרתי בקול רם, היא היתה חייבת לשמוע. היא עדיין לא התייחסה אלי. "סליחה, אני די מעופף ובאמת לא התכוונתי שתתלכלכי או משהו. את לא מצחיקה אותי. כאילו, אני לא יודע אם את מצחיקה או לא אבל.." "הבנתי." אמרה. תודה לאל, יכלתי להפסיק לדבר שטויות. "את מעשנת?" שאלתי, לוקח שאכטה ראשונה מהסיגריה.   "לא ואני לא יכולה לסבול את הסירחון של זה." היא אמרה ופלטה שיעול חנוק, רמז גס מדי לדעתי, אז אמרתי "זה מרגיע, החרא" "רק אם אתה מספיק טיפש בשביל להאמין לזה," היא חייכה חיוך מעצבן של 'תראו אותי אני הכי חכמה בעולם' "לא, כי-" "אתה לא באמת יכול להגיד משהו לטובתך עכשיו. או לטובת הסיגריות." וככה היא נכנסה חזרה לחדר, אני יצאתי די טיפש וברור שהיא לא סובלת אותי. חשבתי כמה רע כבר יכולתי לצאת?

"אני יודע למה היא לא סובלת אותי!" אמרתי אחרי שיחה עם גיאורג על כל מה שקרה. "שוט" אמר. "היא פשוט אנטי טוקיו הוטל. בגלל זה היא לא אהבה אותי מהתחלה!" "טום, היא לא אהבה אותך מהתחלה בגלל שלכלכת לה את הבגדים והשפלת אותה בהיחשפות הראשונה שלה מול כל הצוות, אז די עשית ממנה מפגרת, היא פשוט רצתה להראות לך שהיא לא כזו." ממש נפלא. כמעט כל האנשים שסובבים אותי בטוחים שהם יודעים הכל יותר טוב ממני. כדאי לנתק קשרים ולמצוא מעגל חברתי חדש, אני אתחיל חיים חדשים. מצד שני, הם רואים את מה שאני לא רואה אז עדיף להמשיך לדבר איתם. "אבל בכל זאת, יכול להיות שהיא שונאת אותנו, ובגלל זה היא חשבה שאני רוצה לעשות ממנה צחוק. תסביך אנטי פשוט. היא חושבת על כל דבר באנטי. עלי, על סיגריות... מבין?" נלחמתי על כבודי. "לא, אתה לא מבין. סיגריות זה באמת דבר רע. היא צדקה. וגם שבן אדם שאת לא מכירה שופך עלייך אוכל זה רע. עכשיו הבנת?" עכשיו הוא הסביר את זה כמו שמסבירים משהו מאוד פשוט, כמו נגיד, כמה זה אחד ועוד אחד, לילד מפגר. "שיהיה." פשוט לא היה לי כוח להמשיך להתווכח איתו על זה. אני בכל זאת צודק. "יוצאים היום?" שיניתי נושא. "ביל אמר שבא לו אבל אני עייף מדי, אתמול בכלל לא ישנתי. תשאל את גוסטב אם בא לו לצאת" "אוקי" אמרתי ויצאתי לכיוון הדלת של ביל. הטיפש שכח לנעול אותה. שמעתי את המים זורמים במקלחת. "א-לו-איםםםם!!!! אני בחדר של בילללל!" התאמצתי לחקות בקול מצפצף-משהו גרופית מטורפת. לא שכזה דבר לא יכול לקרות במציאות, מקרה דומה אירע לביל בגלל שהוא לא נעל את הדלת, פעם אחת לפני שנה וקצת. שמעתי את זרם המים נפסק וכעבור מספר שניות ביל יצא עטוף במגבת והבעה מבועתת על פניו. "מפגר" אמר כשראה שזה אני, ואז נכנס חזרה לאמבטיה. "נבהלת כהוגן! תנעל את הדלת שלך אידיוט" קראתי חזק, שישמע גם מאחורי הדלת הסגורה. הדלקתי את הטלוויזיה וחיכיתי שביל יצא. עד שהוא יצא יכולתי לסיים לראות את כל חדשות ערוץ E, מדהים כמה שזה יכול לרתק אותי למסך. חצי שעה של זבל שטחי טהור. לבסוף ביל יצא, ושאל למה באתי. "אתה רוצה לצאת?" "כן! הו תודה לאל, גוסטב וגיאורג החליטו להישאר במלון וממש משעמם לי. תן לי חצי שעה ונצא." "חצי שעה?! זה אומר שאני אחכה לך שעה שלמה רק בשביל לצאת החוצה! אנחנו נחזור ממש מאוחר ונספיק לישון רק חמש שעות." "אני אצליח להתמודד עם זה" הוא אמר וניגש לארון. אז יצאתי מהחדר וסיכמנו שהוא יודיע לי כשיסיים.

אני וביל ישבנו כבר מי יודע כמה זמן במועדון שהמליצו לנו עליו אבל בעצם היה ממש גרוע, עם מעט אנשים ומוזיקה מבאסת. אז עשינו את מה שאנחנו יודעים לעשות כשמשעמם (לא לצפות בטלוויזיה). ישבנו בצד ושתינו. סיפרתי גם לביל על הסלידה של מי שזו לא תהיה ממני, ועל תיאורית האנטי, וסופסוף מישהו הסכים איתי בעניין! הוא אמר שבמקרה שהיא אנטי זה בהחלט אפשרי, ואם כן אז חבל כי נדלקתי על אנטי. ושאם היא תידלק עלי זה יהיה די אירוני.  "זה בטח יעבור מחר בבוקר.." ביטלתי את החפירה הארוכה של ביל בנושא. "רואה את זאת שם?" "מי?" הוא הביט ימינה. "לא! שמאלה, תסתכל שמאלה" "השמנה?" הוא שאל ומיד התחיל לצחוק. מזל שהוא מצחיק את עצמו. "לא! סקיני ג'ינס וגופיה לבנה, בלונדה. רואה?" "הנמוכה?" "כן" "נו?" "זה יכול להעביר את ההידלקות בקלות. חכה פה" אמרתי אבל הוא תפס לי בחולצה ומנע ממני לקום. "טום. אתה לא תלך עכשיו, אני לא נתקע איתך ועם בחורה זרה בדרך חזרה. ואני לא רוצה לחזור לבד" "אז תמצא מישהי!"  זה היה משפט שחזר על עצמו הרבה בשנה-שנתיים האחרונות, כי לי נמאס שביל מנטרל לי סטוצים בצורה אגואיסטית. אני תמיד אמרתי שההתנגדות לסטוצים עושה רע, ולא רק לו. "לא רוצה." הוא ענה. "חכה-פה" אמרתי בעזות מצח וניתקתי את היד שלו מהחולצה. הלכתי לכיוון הבחורה הבלונדינית הקטנה והתכוונתי לשבת לידה, וברגע שהתכוונתי לפתוח את הפה - גל סירחון אדיר הכה בי. כמעט התעלפתי מרוב שזה מסריח. יותר מסריח מהנאד הכי מסריח. יותר מסריח ממישהו שלא התקלח חודש. ניסיתי להתמודד כי הבחורה הסתכלה עלי ולא יכולתי פשוט להגיע לשם וללכת, אז התכופפתי אליה ושוב רציתי להגיד משהו, וכשהתכופפתי הבנתי שהריח בוקע ממנה. ממש לא יודעתי מה לעשות. עצרתי מלנשום לרגע ואמרתי לה, מנסה בכל כוחי לא להכניס אויר לגוף- לא מהפה ולא מהאף, "מה השעה?" "לא יודעת." היא משכה בכתפה. "תודה." יריתי ומיהרתי להתרחק מהמקום, מהר ככל האפשר. חזרתי אל ביל מזועזע, ואז התחלתי לצחוק והוא שאל מה קרה. "הצרפתיות המסריחות האלה... פייי איזה מסריחה הבלונדינית ההיא" הוא רחרח אותי וקבע שאני די מסריח בעצמי. אחרי הערב המרעיש הזה החלטנו לחזור למלון ולישון את החמש שעות שעוד נשארו לנו מהלילה.