זאת אני. תאהבו את זה או לא, זה כבר בעיה שלכם.

היי, אני עומר.

זה הבלוג שלי, כמו שבטח הבנתם.

אלא אם חשבתם במקרה שפרצתי לבלוג של מישהו, ושבעצם זה לא הבלוג שלי.

אבל זה לא נכון, אז הכל בסדר.

אני אספר לכם על החיים של סבתא שלי, ניצולת שואה שעברה דברים מזוויעים שמשפיעים עלייה עד היום,

וגם על אבא שלי, אבא שלי ז"ל, שעבר גם הוא לא מעט, ולבסוף... לבסוף החיים הכניעו אותו.

וגם עליי, גם עליי אני אספר.

אולי לא תאמינו לי שכל זה נכון, אולי פשוט לא יהיה לכם מספיק אכפת.

אבל כל זה קרה, וקורה. אז תאמינו.

רק דבר אחד אני אבקש:

אל תשפטו אף אחד. לא אותי, לא את סבתי, לא את אבי... ולא אף אחד. אף פעם. אי אפשר לדעת מה גרם לבן-אדם לעשות את מה שעשה. אי אפשר לדעת את הנסיבות שהשפיעו עליו, מה הוא עבר בחיים. אתם לא יכולים לדעת.

תודה.

את תחילת הסיפור אני אספר בפוסט הבא, ביום שבת.