כל החופש שלי הלך על נישואים לא חוקיים לסיפרי לימוד ובגידות מהצד עם מחברות. לאחר סיום מטלות הלימוד הללו אני גאה לומר- אני חופשיה כמו ציפור דרור מעבודות ומבחני קיץ הגורמים לסיוטים בלילה וחוסר זמן מוחלט. מה שאומר שהתפנה לי זמן לקרוא סיפורים נהדרים שהתחלתי לקרוא והתאהבתי בהם מההתחלה, כמובן גם כמה סיפורים של בלוגרים מוכשרים שגיליתי לאחרונה. לילות לבנים של קריאה רצופה של סיפורים יפיפיים זאת הנאה עצומה עבורי, למרות העובדה שאני קוראת כמו צב על סמי הרגעה- נורא נורא נורא לאט. יש מצבים בהם אני אפילו חוזרת אחורה לקרוא קטע שאהבתי בשנית, בשלישית וברביעית 
את ההנאה מאותם הסיפורים הנפלאים לשמור לעצמי יהיה אנוכי ואגואיסטי, לכן אשתף אתכם באותם הכותבים המוכשרים ויצירותיהם הנהדרות:
Forgotten Story
את כישרונה וכתיבתה הנהדרת גיליתי דרך שני פרקים בודדים של סיפורה באותה התקופה- 'אחת מתוך מליון'. את אותו הסיפור היא כתבה דרך נק' מבט של גבר, דבר הזוכה לשיבוכים והילולים מצידי מהסיבה שאם אני אהיה זאת שתכתוב מנק' מבט גברית אז רוב האחוזים שהדמות שלי תצא כל כך נקבה שאצטרך להישבע שנכתב פה על גבר ולא על אישה וגם אז לא יאמינו לי. לעומתי, סבטה היקרה לא רק שהצליחה לכתוב מאותה נק' מבט אלא גם עשתה זאת בהצלחה רבה. לאחר שאסיים את הסיפור הזה שאני כל כך משתוקקת לקרוא אעבור על כל אחד ואחד מסיפוריה הרבים שכולם מקוריים וכתובים היטב. מומלצת בחום.
ayano_chi
לפי דעתי היא הכתבת הכי טובה בישראבלוג- כתיבתה רהוטה, גבוהה ומעניינת יותר מכל כתיבה בה נתקלתי, סיפורה מקורי ובעל עלילה המתפתחת בקצב נהדר ומעניינת להפליא, כל דמות נבנית בקפידה והתיאורים הלשונים והציוריים לא מהעולם הזה.
כל המתח, אלמנט ההפתעה, הכתיבה הסיפרותית הגבוהה, האמצעים הנכונים במשפטים הנכונים- הכל יוצר פרק מדהים המשאיר טעם ענקי לעוד.
פלוס נוסף לכתבת נפלאה זו הוא שהיא חברה למיילים נורא משעשעת ובן אדם מעניין בפני עצמו.
מינוס קטן שיש לה הוא שהיא מעט מטומטמת- יש לה כישרון ענקי בגודלו ובמקום להוציא ספר ולעשות משהו עם יצירותיה היא נתקעת בעולם קטן הנקרא ישראבלוג.
מומלצת +. אל תשכחו לומר לה שהיא מטומטמת ושתיקח את עצמה להוצאה הכי קרובה ותעשה משהו עם עצמה.
Life Time Story
פורולוג קצר האומר הרבה, רעיון מקורי, כתיבה גבוהה וטובה, הסקרנות אותה היא יוצרת, פרקים מעולים ועוד מלא הם הדברים שבגללם אי אפשר שלראות את הבלוג ולדלג עליו בלי לקרוא את מה שהכתבת המוכשרת מספקת. היא טובה, מאוד טובה וכל פרק שלה מעלה סקרנות לא נורמלית הודות ההמשך.
הסיפור גרם לי להנאה מרובה כשהתחלתי לקרוא אותו והיה לי עצוב לעצור באמצע מרוב שהוא נכתב כל כך טוב ומעניין, כעת אשלים בשמחה את כל הפרקים החסרים.
מומלצת לא פחות מהאחרות.
את שאר הבלוגרים עם הסיפורים המעניינים שגיליתי ויצא לי ליהנות מכישרונם בקריאה מרפרפת בלבד אני אפרסם בפעם הבאה לאחר שאקרא את מה שיש להם להציע ואגבש דעה על כל אחד.
חדל פטפטת ברשת ונעבור לפרק עצמו...תהנו.
לא אותה אחת- פרק 3.
בשניה שבקשתה השתחררה אל האוויר הפתוח נתקפתי פחד- איך אספר לה על כך שהיא מצטיירת בפני כבן אדם נוראי? איני האדם המתאים לספר לה על עצמה בזמן שאני שונא אותה רוב הזמן. הדבר היחידי אליו ייחלתי לרגע זה הוא לפצוח בריצה עד כמה שרחוק מפה ולהתחמק מלענות. אולם, את הפחד שמרתי עמוק בפנים ומבחוץ הפגנתי שלווה ברוב המאמץ אשר גייסתי לעשות זאת.
"על האנשים בחיי, למשל.." אמרה לאחר דקת מחשבה.
" יש לך את הורייך- מרגרט ודן, שהם נפלאים, אם תשאלי אותי. הם גרים בעיר כבערך עשרים דקות נסיעה מביתך ושלושים וחמש דקות מביתי, ד"א זהו הבית אשר גדלת בו." עצרתי לרגע בכדי לתת לה את ההזדמנות לשאול שאלות אך היא רק עיקלה את המידע והנהנה בהסכמה, "יש לך את אנה, שהיא חברה טובה שלך לפי סיפורייך, והיא דווקא נחמדה ברוב המקרים."
היא צחקקה לרגע קט ושאלה משועשעת, "ברוב המקרים?"
"כן, לפעמים היא סתם מוזרה. גם חמודה, נחמדה וכאלה...אבל בעיקר מוזרה." סיפרתי לה אודות חברתה הנוראית, היא נתפסה בעיניי כטיפוס קנאי ומעצבן שתמיד שואל שאלות אודות כל דבר אפשרי ואפה מבקר בכל מקום ברחבי הגלקסיה. אך מידע זה לא נשלף החוצה מהסיבה שהוא רחוק מלהיות משמח, בנוסף לעובדה שזאת חברתה היחידה וחברים זה לא בדיוק חלק ממנה.
לשמחתה, הטאקט אליו זכיתי לא איפשר לפרטים הללו לגלוש החוצה ורק דאגתי לייפות את מציאותה.
"מי עוד?" שאלה את אותה השאלה ממנה ניסיתי להימנע.
"רוב חברייך עזבו." התחמקתי באלגנטיות והיא רק הנהנה בראשה.
"איפה אני עובדת?"
"במגזין אופנה הנקרא 'מאדאם'. את עורכת האופנה."
"רציני? זה נהדר! אני חשבתי שהפרנסה היחידה שלי היא להתלונן לאנשים עד כמה העבודה שלי גרועה ועוד לקבל על זה ליש"ט* כפיתרון להשתקתי." צחקה וחיוך התפרס על פניה, עם אותה ההבעה וההתלהבות הילדותית היא הצחיקה אותי. מלפני יובלות יכולתה להיות מצחיקה או חייכנית- נשכחה.
" את חוש ההומור שלך לא איבדת, זה כבר טוב."
"עוד, עוד!" דרשה באותה ההתלהבות כשל ילדה בת חמש אשר נהנתה מלקיקת סוכרייה וייחלה לטעימה נוספת.
"איזה מן אדם אני?"
"אדם?"
"כן, איזה מן טיפוס."
"אה..טיפוס ידידותי ונחמד?" מלמלתי כתירוץ את הדבר הראשון העלה לראשי באותה מאית השניה.
"ידידותי ונחמד?"
לא.
"כן, מאוד אפילו." אישרתי ועטתי על פניי חיוך מזויף התאם להרגשתי- שקרן מזויף.
"זה טוב. אני בן אדם נחמד, אנשים נחמדים זה טוב!" באמירת דברים אלו עיניה נצצו ואני רק שמחתי על כך שלא חשפתי בפניה את הסטאטוס 'כלבה להכל' בו היא מתהדרת.
זה לא יחשב לשקר בתנאי שההגדרה שלה לנחמד היא בן אדם שכל הרואה אותו נס לנפשו ומתחבא מתחת לפני האדמה בכדי לא לסבול את התנהגותו המחרידה במלוא המובן.
'זה לא הולך להיות קל' חשבתי והמשכתי לחייך לעברה חיוך מאולץ.
הידקתי את המגבת הלבנה בחוזקה לגופי ונעלתי נעלי בית כחולות וגבריות למדי, מתחילה לנוע אל כיוון המרפסת הגדולה. התיישבתי על המעקה בזהירות וטיילתי עם עיניי בנוף אשר נגלה לפניי- הרחובות של האזור הפרברים השקט של לונדון נראה יפה מתמיד, אנשים חצו את הרחובות בשמחת חיים ובמרץ אף על פי שהשעה הייתה מאוחרת, האורות הצבעוניים מהחנויות הפתוחות והסגורות הבהב ללא הפסקה, חבורת נערים ישבה על ספסל וצחקה צחוק מתגלגל המראה על אותה רוח הנעורים הנערצת והמעלה געגועים, הצמחייה המרובה והירוקה מסביב לבתים הפרטיים המקושטים בגדרות- הכל יצר מראה מרהיב למרות שייחודיות או ביזאריות לא ניתן למצוא בקרבת השכונה.
בשעה בה התבוננתי באותם הנערים המצחקקים והמשקפים צעירות ותמימות בשעת ילדותם, ניסיתי למצוא בזיכרוני הריק מאית של עבר ילדות, מהתקופה בה אני הייתי כמו אותם הנערים, התקופה בה הייתי מוקפת בתמימות וצחוק אותנטי.
בחנתי כל תנועה שלהם, כל צעקה רמה או צחוק הנשמע על מנת להיזכר דרך אותם חיוכים בחיוך הנעורים שלי. מנסה למצוא זיכרון בודד מצעירותי. המראה המלבב של אותם הצעירים העלה בי חיוך ענקי וגעגוע לראות פנים מוכרות.
"למה את מחויכת כל כך?" הפתיע אותי אלכס מאחורה והבחנתי בידיו כמה שקיות בגדלים שונים.
"הנערים, הם נראים כל כך שמחים. כל כך...נהנים מהכל בלי שום בעיות רציניות."
הוא הניח את השקיות בצד והתיישב לידי על המעקה, משקיף על הנערים ומצמיח חיוך קטנטן בזווית פיו, חיוך שובב.
"פעם גם אנחנו היינו ככה, מבלים ללא הפסקה וחיים את הרגע." אמר שקול שליו ולא הסית מבטו מהם.
"כן..." מלמלתי בעצב.
"מצטערת." התנצל והסית את שערי מאחורי אוזני בהיסוס, התקרב והתקרב...
"מה יש בשקיות." התחמקתי באלגנטיות מהמעשה עליו הוא חשב והתכוון לעשות. אלכס זר עבורי, הכל זר עבורי.
"בשקיות?" הצביע עליהן ואני רק הנדתי לחיוב. הוא קם מהמעקה והתקדם לעבר השקיות ולקח את כל השקיות חוץ מאחת השקיות- הקטנה ביותר.
"אין לך בגדים פה אז חשבתי לקנות לך כמה עד שנשיג את הורייך." אמר וגירד בעורפו. הוא הושיט לעברי את השקיות וביקש שאפתח. מהשקית הראשונה הוצאתי שתי שמלות יפיות האחת בצבע אפור כהה בעלת כמה כפתורים קטנים בצורת פרח בחלקה העליון והשניה שחורה עם צווארון. הצתי בשקית השניה ודגתי ממנה מעיל צמר בגוון הנע בין שחור לכחול המתהדר בכפתורים גדולים ועגולים, באותה השקית מצאתי גם כמה חצאיות וזוג מכנסי ג'ינס יפים למדי כמו כל שאר פרטי הלבוש. השקית השלישית הכילה מגפונים בצבע שחור שמשכו אותי אליהם מיד ורציתי לנעול אותם על רגליי מידית.
שלחתי קדימה את ידי אל השקית אחרונה אך אלכס חטף את השקית במהירות והרחיקה ממני, גורם לי לעטות את פניי לסימן שאלה.
"הפתעה." אמר בהבעה מסתורית ומרוצה ואני צחקתי בתגובה.
"תודה אלכס, באמת, תודה ענקית. הכל נורא יפה ונראה יקר. אני אחזיר לך הכל. עד הלירה האחרונה."
"שטויות, הכל בשבילך.אל תעזי לי אפילו להחזיר לי ליש"ט." אמר ורק חייכתי בתגובה. ניסיתי לפרש את האדיבות שלו כלפיי אך לא הצלחתי. אולי הוא מאוהב בי, אולי אנחנו ידידי נפש. מי אתה עבורי אלכס?
"מה יש בשקית הקטנה?" שאלתי והצבעתי על השקית היחידה שנשארה בפינה בה הונחו שאר השקיות.
הוא קם בחיוך קטנטן והתקדם לעבר השקית.
"אפשר להזמין אותך לדייט גלידה על הספה מול הטלוויזיה?"
דקות בודדות לקחו לנו לקחת כפיות ולהגיע אל הספה להתייחדות עם הגלידה והטלוויזיה.
התענגתי על כל כמות של גלידה אשר הכנסתי אל גופי, היא הייתה כל כך טעימה ובעלת טעם אותו לא הכרתי כמו כל דבר אחר. הטעם המתוק התחלחל לתוכי וגרם לי להנאה מרובה ולאלכס גיחוכים מרובים על ההתלהבות שלי.
"את יודעת במי נזכרתי עכשיו?" שאל לפתע אלכס ובכך גרם לי להפסיק להתענג על כל ביס.
"במי?"
"בכריסטיאן." ברגע שהשם כריסטיאן התגלגל משפתיו הרגשתי נעיצה קלה בלב והרגשה מוזרה אשר עלתה במורד גופי וגרמה לי לצמרמורת. הרגשת המוזריות אשר פקדה אותי אינה מוגדרת, טובה ורעה כאחת.
מי זה כריסטיאן? מי הוא עבורי?
(*ליש"ט= לירה שטרלינג= מטבע בריטי.)
פרק חם מהתנור [וורד] ישר יצא אליכם, לא הספקתי אפילו לעבר עליו ולערוך, כך שאם תצאו שגיאות, משפטים דיבילים ודימויים עלובים- מצטערת, אתקם הכל אחר כך.
התעופפתי לקרוא טת הסיפורים ואני מקווה שגם אתם, תענוג אמיתי.
ד"א- תודה ענקית ענקית על התגובות, אין דבר המשמח אותי יותר מלדעת שאוהבים את הסיפור.
רוזי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Rosemary