"Is there anything
you'd like to say before I kill you?"
"Yes, I'd like to ask you one question"
"Go ahead"
"Do you think girls think less of a boy if he lets himself
be kissed?
I mean, ah, don't you
think that though girls go out with boys like me they always marry the other
kind?"
- Monkey business
לכבוד
סיום פסטיבל אייקון, אולי טיפה באיחור, פוסט על משחקי תפקידים.
"Last week you
were viewed for dating 14 times and no people expressed interest in you"
אני
מת על ההודעות של פייסבוק.
זה
עניין של תאוריית התפיסה העצמית. כמו הסיפור שסיפרתי שמישהו התחיל להתווכח איתי על
זה שאני לא מבין בפסיכולוגיה ואני אוטומטית התווכחתי איתו חזרה. זה משחק תפקידים
שאתה נכנס אליו. אני זוכר שפעם מישהי ביקשה את העצה שלי אם לחתום קבע בצבא או לא,
אני ייעצתי שלא, היא לקחה את התפקיד של להגן על למה כן ומהר מאוד בעצם בניגוד לעצה
שלי היא החליטה לחתום קבע, כי זה המשחק אליו הכנסתי אותה (בטעות).
אם
מישהו בא אליכם עצוב ומרגיש פטתי ורוצה שיעודדו אותו המשחק הוא שאתם אומרים לו
שהוא בעצם כן טוב ושווה והוא יביא דוגמאות לכך שהוא לא ואיזה כשלון הוא. דרך עידוד
טובה יותר יכולה להיות לשבור את המשחק הזה. מילטון אריקסון (פסיכולוג קליני מבריק)
עשה משהו דומה כשמישהי נכנסה למשרד שלו ואמרה "אני כל כך טיפשה, אני לא יכולה
לעשות שום דבר נכון" "נכון, את כל כך טיפשה אני בספק אם מישהו יכול
לעזור לך. את לא יכולה לעשות כלום, כדאי לך לוותר פשוט". היא התבלבלה, גמגמה קצת
ואריקסון המשיך "לא, את צודקת, אי אפשר לעזור לך, עדיף לך לחזור הביתה ולנעול
את עצמך בארון, אין מישהו בעולם טיפש כמוך" "טוב אני לא כ-ל כ-ך
גרועה... ברצינות.. אני מבינה מה אתה מנסה לעשות אז בוא פשוט נמשיך עם זה
אוקי?" "אוקי, אם את מקבלת את זה שאת יכולה להשתנות בואי נתחיל".
העניין
הוא שאנחנו מבנים את הסיטואציות החברתיות. אנחנו קובעים מה התפקיד שלנו, האם אנחנו
הגבר המבוקש או הפטתי שלא מצליח להתחיל עם בנות. אנחנו לוקחים תפקיד מסוים על
עצמנו ונותנים תפקיד אחר למישהו אחר. גם בסיטואציות ספציפיות וגם בחברה. החברה
אומרת לאנשים מסוימים שהם צריכים להיות ערסים אלימים ולאחרים שהם צריכים להיות
אינטלקטואלים. אני זוכר שפעם הלכתי ברחוב עם דרור ואיכשהו חבורה של ערסים בני 14
נטפלו אלינו. בנקודה מסוימת אחד הערסים היה טיפה יותר ידידותי מהאחרים ואז ערס אחר
מיד הגיב לו "איזה מין ערס אתה?", משפט שאני אזכור לנצח. הערסים היו
בדיוק בשלב החניכות שלהם ללהפוך לערסים של ממש. הם באותו הרגע פוזרים, הם מבינים
מה התפקיד שהם צריכים לשחק, אבל עוד לא נכנסו לדמות לחלוטין. אחד הערסים בטעות יצא
לoff play, ושכח את השורה ומיד ערס אחר תיקן אותו והזכיר לו שזה לא מה
שהחברה מצפה ממנו לעשות, לא ככה אנחנו או הם מצפים ממנו להתנהג. החברה מגדירה אותו
כערס, ולכן הוא אמור להיות אלים ולא נעים, וללבוש חולצות ורודות.
דרן
בראון, מהאנשים המגניבים יותר, מספר בספר שלו, שהוא הלך ברחוב וראה זוג שיכורים
וולשים, לפני שהוא חשב שאולי כדאי לו להתחמק הוא הבין שמי שהו צועק עליו מקרוב מדי
"על מה לעזאזל אתה מסתכל?" בצורה די אלימה. באינסטינקט שיכול להיות רק
לדרן הוא הרגיע את הגוף ובפנים חברותיות ענה "החומה מחוץ לבית שלי לא בגובה
ארבע רגל". "מה?!". "החומה מחוץ לבית שלי לא בגובה ארבע רגל.
אבל גרתי בספרד תקופה מסוימת ואתה צריך לראות את החומות שם – ענקיות. עד לגובה
כזה!" והחווה עם היד גובה די גבוה.
התוקף
הגיע לדרן עם הרבה אנרנדלין ואגרסיות. אם דרן היה משחק את משחק המותקף, אף תשובה
ישירה לשאלה "על מה לעזאזל אתה מסתכל" לא הייתה מוציאה אותו חי ולא פצוע.
דרן החליט לא לקבל את התפקיד שהתוקף הציע לו. הוא היה מלא בטחון עצמי וחברותי וניתק
את כל האנרנלין והאגרסיביות של התוקף ממנו. התוקף צריך להבין על מה הוא מדבר ודי
מתבלבל בתהליך. יוצא מהדמות.
"אבל
כאן הם זעירים! תסתכל על אלו!" והחווה לחומה של שלוש לבנים שמקיפה גן פרחים.
התוקף הסתכל על החומה ובמבט עצוב התיישב בדכאון והתחיל לספר לדרן את הסיפור של
הערב: הוא היה במסיבה ונראה לו שחברה שלו מפלרטטת עם מישהו וכו'. דרן ניחם אותו
והביע סימפטיה ואחרי כמה דקות כשהם נפרדו התוקף-לשעבר הודה לו על האוזן הקשבת.
הרעיון
הוא פשוט להתעלם מההפחדה, מהמשחק של התוקף. לא להיכנס לעמדה של המתגונן המסכן, ולא
של התוקף חזרה, לזרוק אותם לחלוטין מהמשחק הזה. לבלבל אותם.
הטכניקה
הזו, אנשי מכירות יודעים להשתמש בה (אנשים ממש לא משתמשים במשפטי ייחוס מספיק): הם
זורקים המון נתונים עד שהקונה לא מסוגל לעכל את כל הנתונים ומתבלבל, נהיה
סוגסטבילי יותר ומוכן לקבל את מה שיגידו לו בשביל לצאת מהבלבול. אפשר להשתמש
בטכניקה דומה לזו בשביל להכניס אנשים להיפנוזה, אגב.
מעטים
המצבים שאנשים מתכננים ממש לתקוף אותכם ימים מראש, במצב כזה לא תצליחו לבלבל את
התוקף. אבל העניין הוא שאנשים זורמים ומגיעים לעמדה הזו, או לתפקיד החברתי הזה בלי
כוונה, אם אתם מתנהגים כאילו הם לא בתפקיד הזה, הם יפסיקו להיות בתפקיד הזה.
בנימה
פרקטית של הפוסט שעבר, שימו לב באיזה סיטואציות חברתיות איזה תפקידים אתם לוקחים
ואיזה תפקידים אתם נותנים לאחרים. תגלו שאם פשוט תחליטו לשחק תפקיד אחר או להתנהג
כאילו מישהו אחר נמצא בתפקיד אחר, מהר מאוד אלו באמת יהיו התפקידים שלכם. זה המשחק
שלכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
