פוסט קצת יותר אישי, לא יודע אם תהיה פואנטה.
אח שלי קנה לי את הספר 101 thing to do before you die.
הדברים שם כוללים לזכות בפרס, להיכנס לספר השיאים של גינס, לשחות עם כרישים ועם לווייתנים ועם דולפינים, לראות מלא מקומות, לקרוא את 100 הספרים הכי טובים, לראות 100 הסרטים הכי טובים, לראות שיגור של מעבורת חלל, לכתוב ספר best seller, להמציא משהו, להכניס מילה למילון, ועוד ועוד. מתוך הספר בינתיים בחיים שלי עשיתי שלושה דברים: להשתתף בהפגנה, ללמוד לנגן על כלי, לעשות גרפיטי.
יש דברים שיהיה לי קל לעשות מתישהו: לראות כמה נופים, ללדת ילדים, לחיות עד גיל 100. דברים אחרים יהיה יותר מסובך, כמו לצלם תמונה שתזכה בתחרות, לשכב עם כוכב\כוכבת, להציל את החיים של מישהו רוק וללמוד להטיס מטוס.
לעבור על רשימת הדברים שאני צריך לעשות בחיים גרם לי להרגיש די רע. גרם לי להרגיש כמה דברים לא עשיתי, לכמה הישגים לא הגעתי, בכמה מקומות לא הייתי, כמה אנשים לא פגשתי, כמה יותר עשיר רוחנית הייתי יכול להיות אם הבחירות שלי היו אחרות.
אני לא יודע באמת עד כמה הספר הזה משפיע על אנשים וגורם להם לנסות לעשות כמה שיותר מהדברים האלו. אבל לפחות עלי זה עשה רושם מאוד חזק. כשאתה קורא את הדברים האלו נראה לי אתה חייב לעצור לרגע ולהעריך מחדש איפה אתה נמצא. מה סדר העדיפויות שלך. מאז שאנחנו קטנים מעט מאוד נתנו לנו אפשרות לבחור לעשות את הדברים האלו. לפני שאתה נהיה מודע לעצמך אתה פתאום מוצא את עצמך בבית הספר, ואחרי זה בישראל לפחות הרוב עושים צבא ואז חייבים אוניברסיטה או מכללה וזה הזמן להקים משפחה, וכשיש משפחה זה טיפה קשה לעשות road trip across america. ופתאום הרבה מטרות שנראות על הנייר כדברים שאתה רוצה לעשות מתישהו, פתאום לא קורות.
לקרוא את הספר הזה מכריח אותך לעצור שנייה ולשקול: האם עכשיו לבלות שלוש שנים באוניברסיטה זה הניצול הכי טוב של הזמן שלי? עד כמה אני באמת מאושר שם, האם אין דרך טובה יותר להיות מאושר שם? נראה לי לגלות שאתה פשוט חייב לעשות כל כך הרבה דברים, מכריח אותך לעצור לשנייה ולחשוב מה בעצם המטרה בחיים שלך, ואז כמובן אתה מפסיק לחשוב וחוזר לחיים הרגילים שאתה עושה דברים בלי להבין למה. אבל לרגע שם אתה נכנס לדכאון כי עדיין לא עשית סקס במטוס ובמעלית, וגם לא בנית בית בעצמך, וקפיצת בנג'י אתה דוחה שנים. וזה דכאון טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
