Change your mind

פלסטיני נרצח היום ע"י צה"ל בהפגנה לא אלימה נגד תוואי הגדר בבלעין. (ניתן לראות את הרצח בסרטון שבקישור). ההפגנה היא נגד תוואי הגדר בבלעין שגונב אדמות מתושבי בלעין בשביל להעביר אותן למתנחלים. בג"צ פסק שתוואי הגדר הזה לא מגן על ישראל אלא רק נועד לסיפוח אדמות ולכן הורה על המדינה לפני שנה וחצי לשנות את תוואי הגדר. המדינה התעלמה.

הרצח של היום בוצע ע"י הצעצוע החדש של הצבא בו הם משתמשים לפיזור הפגנות, מין רובה יורה רימוני גז מדמיע במהירות מאוד גבוהה. למרות שהוא בשימוש זמן מועט יחסית הצעצוע הספיק לגרום לפציעות קטלניות. לפני חודש נפגע טריסטן אנדרסון בראשו, בהפגנה דומה, והוא עדיין מחוסר הכרה.

ובנושאים יותר אופטימיים:

בפוסט הקודם כתבתי על עבודתו של מילטון אריקסון, פסיכולוג קליני יוצא דופן בעבודתו. כאמור מאוד קשה לאפיין את העקרונות המנחים את עבודתו של אריקסון. בפוסט הקודם דנתי בעיקר בעיקרון הזרימה עם הכיוון של המטופל לכיוון מועיל יותר למטופל. היום ארצה להמשיך להסביר את הכיוון הזה וכמו כן להסביר מספר עקרונות חשובים אחרים.

עקרון חשוב נוסף של אריקסון הוא היעדר פרשנות פסיכואנליטית עמוקה. אריקסון טוען כי פרשנות כזו יכולה להיות לא רק לא רלוונטית אלא גם מזיקה. בעוד שרוב הפסיכואנליטיקאים נוטים לפרש עבור המטופל את ההתנהגות שלו כנובעת מחסכים ובעיות בילדות, אריקסון טוען כי פרשנות כזו יכולה לקבע את המטופל בתוך הסימפטומים שלו. הדגשה של הסימפטומים ושל מקורם בילדות משכנע את המטופל כי שינוי יהיה מאוד קשה, ושכנוע כזה גורם ל שינוי בהתנהגותו להיות באמת קשה. במובן מסוים הצגת פרשנות כזו עבור מטופל היא זרימה עם התנהגותו, באופן שמתאים לאריקסון, אך בכיוון שהוא פחות פרודוקטיבי. במקום לפרש את ההתנהגות של המטופל באופן שמאפשר שינוי והתקדמות, טיפול פסיכואנליטי מפרש ומדגיש את ההתנהגות כבעייתית וכך יוצר את הבעיה (כפי שניתן להסיק גם מתיאוריית התפיסה העצמית עליה כתבתי בעבר).

לדוגמא, זוג נשוי הגיעו לאריקסון וסיפרו לו שהם מתכננים לעבור דירה, אך בעוד שהאישה רוצה שיהיה לה קול בהחלטה לגבי הדירה, הבעל מתעקש שרק לו יהיה קול. מילטון לא מנסה להתמודד עם בעיות עמוקות ביחסים בין הזוג, הסיבה היא שהוא פעמים רבות מאמין שמריבות ובעיות נוצרות באופן ספונטני, בלי קשר לבעיה עמוקה, אדם פשוט זורם למקום לא נכון בטעות, כפי שציינתי מספר פעמים בעבר. לכן אריקסון מתמודד עם הבעיה באופן נקודתי. הוא "זורם" עם הגבר ואומר שהוא מסכים שעל הגבר להיות בעל הבית והמנהיג, אבל חלק מעבודתו של מנהיג, של שליט, זה לתת לנתיניו לעשות בחירות מסוימות בעצמן, להוביל אותם, לא לדחוף אותם. הגבר חייב להסכים עם זה ולכן אריקסון מציע שהגבר יבחר מספר בתים אפשריים והאישה תבחר מתוכם בית. שני הצדדים מסכימים וחיים באושר מאז.

דוגמא אחרת היא של אישה שלאחר הלידה התחילה לבכות כל היום ולא יכלה לתפקד. היא בכתה ואמרה כל הזמן שהיא לא מסוגלת לגדל תינוק. כתוצאה מכך היא כמובן לא הייתה מסוגלת לגדל את התינוק ולכן בעלה והתינוק נאלצו לעבור לגור עם משפחתו בשביל לטפל בתינוק. האם אושפזה, כל הפסיכולוגים שראו אותה לא ידעו כיצד לטפל בה והעבירו אותה לפסיכיאטרים שהציעו טיפול תרופתי קשה וטיפול בשוקים חשמליים ולא ראו כל אפשרות אחרת. אריקסון אומר שהמצב שבו המשפחה נמצאת הוא הבעייתי. מצב בו תינוק שגר עם אביו והורי אביו בעוד האם מנותקת לחלוטין, הוא מצב מאוד לא בריא לכל המשפחה. אריקסון נפגש עם הבעל והאישה וביסס איתם את ההסכמה שבסופו של דבר הם רוצים לעבור לבית משלהם. אריקסון ניצל הסכמה זו והורה לזוג לעבור לבית עצמאי תוך יומיים. האישה הפסיקה לבכות, בפעם הראשונה מאז הלידה, ומחתה וטענה כי לא יהיה לה מספיק זמן להכין את הבית למעבר ביומיים. אריקסון התעקש ובסופו של דבר התפשר איתה על שלושה ימים. במשך שלושת הימים הבאים האישה הייתה מאוד פרודוקטיבית והכינה את הבית וניקתה אותו לקראת המעבר של התינוק. הזוג שכרו מטפלת שתעזור לטפל לתינוק כשהאם מתקשה, אך תוך שבוע כבר לא היה צורך במטפלת והאם הייתה מסוגלת לטפל בתינוק באופן עצמאי לחלוטין.

במקרה כזה אפשר לשאול מה עמד מאחורי הסימפטום, למה האישה התחילה לבכות, אבל העובדה היא שכשאריקסון "הכריח" את האישה להיכנס לתפקיד האם, היא לקחה את התפקיד ותיפקדה בסדר גמור והילד גדל בבית נורמלי לחלוטין (אריקסון עוקב אחר המטופלים כמה זמן אחרי הטיפול בשביל לוודא שהכל נשאר תקין). במקרים מסוימים אריקסון מציע להפוך את המטרות לטווח ארוך למטרות לטווח קצר, פשוט לקפוץ למים העמוקים ולסמוך על האדפטיביות שלנו. כמובן שגישה זו לא מתאימה לכל מטופל בכל מקרה, אבל חשוב לזכור שגישה כזו יכולה להיות מאוד יעילה, בעוד שטיפולים במשך שנים בניסיון להתגבר על פחדים ובעיות, יכולים לפעמים רק לשמר את הבעיות האלו.

הסיפור האחרון מדגים עקרון נוסף של אריקסון, עקרון שדומה לעקרון של פלדנקרייז, עליו כתבתי כבר. העקרון הוא להוציא אנשים מהרגל גרוע. לאנשים יש נטייה להיכנס להרגלים גרועים וברגע שפשוט מתחילים לשבור את ההרגלים, לשנות תבניות הפעולה שלהם, מתאפשרת להם שוב בחירה, ואז הם מסוגלים לבחור במצב טוב יותר. לדוגמא, זוג נשוי הגיע לאריקסון. האישה היא אלכוהולית, היא שותה בסתר בעוד הגבר כל הזמן מנסה למצוא איפה היא מחביאה את בקבוק האלכוהול. אריקסון דבר ראשון הופך את ההרגל הזה שיוצר ביניהם מריבות למשחק, זה השלב הראשון בשבירה של ההרגל והיכולת להניח אותו בצד. הוא זורם עם ההרגל הזה אבל למקום ששובר אותו, ומורה להם לשחק כך שהאישה מחביאה כל יום את הבקבוק והגבר צריך לחפש אותו. אם הוא מוצא אז אסור לאישה לשתות, אם הוא לא מוצא אז מותר לה לשתות כמה שהיא רוצה במשך יום. כך החבאת הבקבוק והעובדה שהאישה אלכוהולית כבר לא נהיה סוד ביניהם, אלא תבנית מקובלת. כך הרגל שכפה את עצמו על השחקנים הופך למשחק שהם בוחרים לשחק. בשלב השני אריקסון מנסה להוציא את הזוג מהמשחק הזה ומציע במקום לשחק שהזוג ייצא לקמפינג בסופי שבוע. האישה מהר מאוד מתפקחת והזוג נהנה מטיולים בסופי שבוע.

העקרון האחרון של אריקסון בו אני רוצה לדון היום, למרות שיש עוד רבים אחרים (ודיון בעבודה ההיפנוטית והמטאפורות של אריקסון ייאלץ להידחות לפעם אחרת..), הוא יצירה של מודעות. העקרון הזה הולך יחד עם עקרון שבירת ההרגלים. אריקסון גורם לאדם שתקוע בהרגל לא נוח להתחיל להיות יותר מודע למעשיו. אריקסון מתחיל לשאול אותו שאלות ספציפיות על ההתנהגות שלו, ומתוך כך מאפשר שינוי. לדוגמא אני מבטיח לכם כי כל אחד מכם מתנגב בדיוק באותה הצורה אחרי כל פעם שהוא יוצא מהמקלחת, וכמה שלא תנסו לשנות את ההרגל הזה, בד"כ תחזרו אליו מהר מאוד. ההרגל של התנגבות הוא לא כזה רע, אבל זה רק מקרה, העובדה היא שנוצר הרגל שכופה את עצמו עליכם. בשביל לשבור אותו אריקסון היה מתחיל לשאול אתכם שאלות על בדיוק איך אתם מתנגבים. מהר מאוד הייתם מגלים שאתם לא יודעים הרבה מהפרטים, והייתם מתחילים לשים לב לכך יותר. אריקסון אז היה מתחיל להציע שינויים קטנים שאתם יכולים לעשות, ואז להגדיל אותם עד שהייתם מסוגלים לשבור את ההרגל.

בספר uncommon therapy משולב ראיון עם אריקסון בו מביאים לו מקרים ושואלים אותו איך הוא היה מתמודד איתם. מקרה אחד הוא של מתבגר שהפך יום אחד לפסיכוטי והתחיל לסחוב צלב איתו לכל מקום. אריקסון אומר שבשלב הראשון הוא היה בוחן את הצלב מקרוב ומתחיל להציע שינויים בו ומייעל כל דבר שקשור לצלב. ברגע שהוא מסוגל לעשות את השינוי הזה, הוא פותח את הדלת לשינויים גדולים יותר. אריקסון היה מציע את היתרונות של צלבים אחרים והיה מציע למתבגר הבעייתי להתחיל ללכת עם מספר צלבים ולהחליף ביניהם. כך אריקסון היה שובר את ההרגל של הילד, אבל לא תוך התנגשות איתו אלא להיפך, בכך שהוא הולך איתו. אריקסון לא מנסה למנוע ממנו ללכת עם צלב אלא נותן לילד לבטא את עצמו, כשכל הסביבה שלו כנראה מונעת ממנו לבטא את עצמו בנקודה זו לפחות, וזאת מתוך אמונה שכשהוא ישבור את ההרגלים של הילד ויאפשר לו לבטא את עצמו בלי כל התנגדות, הילד יוכל להתחיל לבחור באמת מה טוב בשבילו.

יש לי עוד הרבה מה לכתוב על אריקסון, ועוד המון מה ללמוד עליו. מתישהו אני אכתוב עליו עוד.