"We can easily forgive a child who is afraid of the dark;
the real tragedy of life is when men are afraid of the light"
בשנות ה80 ותחילת שנות ה90 פסיכולוגים בארה"ב דיווחו על אלפי מטופלים שנזכרו במהלך הטיפול בזכרונות מודחקים מהילדות. הזכרונות כללו לרוב התעללויות מיניות שנמשכו מספר חודשים או שנים ע"י קרוב משפחה ובמקרים מסוימים גם טקסים של סגידה לשטן, שכללו עינוי ורצח תינוקות.
הדבר מפתיע במיוחד מאחר וכל המחקרים בנוגע לזכרון מראים שהדחקה כזאת לא יכולה לקרות, או לפחות מאוד לא נפוצה. הזכרון פשוט לא עובד כך, זכרון כזה שחזר על עצמו במשך שנים לא היה יכול פשוט להיעלם. הדחקה של רגשות או של זכרונות ספורים יכולה להתרחש אבל סבל של שנים לא יכול להתחלף לזכרון של שנים שמחות.
מטופלים רבים התעמתו עם משפחותיהם בנוגע לזכרונות ורבים מהם דיווחו על כך למשטרה. המשפחה לקחה את ההאשמות האלו מאוד ברצינות וחקרה את המקרים ומצאה כי רוב המקרים מופרכים בעליל ורוב האחרים פשוט לא סבירים בעליל. חברים וקרובים של המטופלים שהכירו אותם בתקופה הזו בחייהם דיווחו כי הם לא זוכרים שום התעללות או סימן אליה. במקרים מסוימים המטופלים דיווחו על התעללות על ידי אדם שפשוט לא היה באזור באותו התקופה, לדוגמא בשירות צבאי רחוק. במקרים של זכרונות של כת השטן ורצח תינוקות נעשו חיפושים מקיפים בכדי למצוא שלדים של תינוקות אך אלו לא נמצאו, וכך גם לא נמצאו דיווחים על חטיפת תינוקות באזור ובזמן שהזכרונות התרחשו לכאורה.
אז מה באמת קרה? הספר Making Monsters של Richard Ofshe וEthan Waters (עליו אני מאוד ממליץ, אגב) מסביר במפורט איך זכרונות חזקים כל כך יכולים להיווצר בתודעה שלנו גם אם הם לא נכונים. הנה כנראה מה שקרה: האמונה הרווחת בקרב הפסיכולוגים הקליניים באותה התקופה הייתה שזכרונות ילדות קשים יודחקו מהזכרון ויתבטאו בהמשך החיים בנוירוזות שונות. ההתנהגות האופיינית, על פי אמונה זו, ל"נפגעים" כאלו כוללת חוסר בטחון עצמי, בעיות עם המשפחה, רתיעה ופחד מתקיפה מינית ועוד מספר תסמינים כלליים ביותר שמאפיינים גם אנשים שלא עברו תקיפה מינית כשהיו ילדים. במהלך שנים של טיפול פסיכולוגי הפסיכולוג מציע את רעיון התקיפה המינית למטופל שבתחילה דוחה את הרעיון לחלוטין. הפסיכולוג רואה בהכחשה הזאת רק אישוש לטענה שלו וממשיך להתעקש על הרעיון ונטפל לכל זכרון עצוב של המטופל מהילדות ומנסה לפתח ולחזק את הזכרון של התקיפה המינית. פסיכולוגים שהשתמשו בהיפנוזה הצליחו לגרום למטופלים "להיזכר" אפילו יותר טוב כשהם הציעו את הרעיונות האלו בזמן שהמטופלים היו מהופנטים (Making Monsters כולל תעתיקים (transcript, חסרה מילה טובה בעברית) של פגישות כאלו ומסביר בדיוק איך הזכרונות נוצרו לאט לאט). כל זה כמובן נעשה בלי כוונות רעות של המטפלים אבל הצליח לגרום לאלפי אנשים להיזכר בזכרונות שמעולם לא היו, ולרבים מהם להאשים את משפחותיהם ולהביא לפירוקן. היו גם מספר אנשים ש"נזכרו" באירועים כאלו בלי טיפול פסיכולוגי אלא רק בעזרת ספרי עזרה עצמית שגם רבים מהם באותה התקופה הציעו את האפשרות של תקיפה מינית כסיבה לבטחון עצמי ירוד ותסמינים נפוצים אחרים.
אני חושב שהתצפית הזו היא המרשימה ביותר מכל הניסויים הפסיכולוגים שנעשו. העובדה שאפשר לשבש את הזכרון של מישהו עד כדי שהוא ימציא התעללות מינית ע"י בני משפחתו (!) שלכאורה התרחשה במשך שנים מהחיים שלו, ויהיה בטוח בעצמו כל כך שהוא יאשים ויפרק את המשפחה שלו, היא מזעזעת ומדהימה. וכל זה נעשה בלי רצון של אף אחד אלא פשוט בגלל גישה פסיכולוגית שהייתה רווחת באותה תקופה.
בניסוי באמת נפלא לקחו החוקרים תמונות ילדות של מספר נבדקים והראו להם את התמונות האלו. אבל בנוסף לתמונות האמיתיות החוקרים גם הוסיפו תמונה מאירוע בו הנבדקים לא היו, וערכו אותה כך שייראה כאילו הנבדקים היו שם. כשהחוקרים הראו לנבדקים את התמונות הרוב המכריע של הנבדקים נזכר באירועים מכל התמונות, כולל האירועים בהם הם לא היו. רובם אפילו הוסיפו פרטים נוספים של מה קרה לפני ואחרי התמונה, למרות שהאירועים האלו בכלל לא קרו.
מה הדברים האלו אומרים לנו על הזכרון שלנו? על הביטחון שלנו בעצמנו, במי אנחנו ובמה עברנו בכלל בחיים? סביר להניח שרוב האנשים לא המציאו חלקים גדולים מילדות שלהם, אבל נראה לי ברור שבמידה גדולה אנחנו כל יום מעוותים ומשנים את הזכרון שלנו לפי מה שנוח. בניסוי אחד החוקרים לקחו שתי קבוצות סטודנטים, קבוצה אחת הם פשוט שאלו כמה פעמים הם צחצחו שיניים בשבועיים האחרונים, לקבוצה השניה הם קודם השמיעו הרצאה על החשיבות של צחצוח שיניים ורק אז שאלו אותם כמה פעמים הם צחצחו שיניים. הקבוצה ששמעה את ההרצאה דיווחה על מספר גדול יותר של פעמים שהם צחצחו שיניים. בגלל שבאותו הרגע הם היו מאוד ערים לחשיבות של צחצוח שיניים הם התחילו לזכור את עצמם מצחצחים שיניים יותר, כי זה היה הדבר החשוב והנכון לעשות. האמונה שלהם במה נכון גררה זכרון אחר.
מה זה אומר לנו על איך שאנחנו זוכרים עובדות שתומכות באמונות שלנו? אם אפשר לשלוט בזכרונו של אנשים בכזאת קלות, אפשר לשלוט באנשים באותה הקלות. או כמו שנאמר ב"1984": מי ששולט בעבר שולט בעתיד, ומי ששולט בהווה שולט בעבר.
(אגב אני לא חזק בעיצוב, יש הצעות לצבעים שיהיה יותר קל לקרוא?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
