אריך פרום היה פסיכואנליטיקאי, פילוסוף וסוציולוג, הכתיבה שלו לדעתי במובן מסוים מאוד פשוטה ואפשר להבין אותה אינטואיטיבית ועם זאת המודעות לרעיונות שהוא מעלה, איתם כולנו התמודדנו כמה פעמים לדעתי, וצורת החשיבה שלו על הרעיונות האלו, חושפת משהו מאוד נכון ומאוד שימושי לגבי הטבע האנושי. (אני מקווה שעוד מעט תתחילו להבין על מה אני מדבר).
פרום חי בין ה23 למרץ 1900 עד ל18 למרץ 1980, פספס את יום ההולדת ה80 ב5 ימים לצערו.
לפני שאני אדבר ממש על התיאוריה שלו אני רוצה להבהיר שלא עשיתי דוקטוראט עליו, אני לא מומחה לפרום. קראתי 4 ספרים שלו (אמנות האהבה, מנוס מהחופש, החברה השפויה ומעבר לכבלי האשליה), ואני מבסס את הדברים שאני כותב בשמו על ההבנה שלי את הספרים האלו.
פרום עוסק בכמה בעיות שהוא מרגיש שהם מהותיות לקיום שלנו. רוב הבעיות עוסקות בניתוק שלנו מהעולם. פרום מסביר שהאדם נמצא במצב מודע יותר מבעלי החיים, הוא מודע לעצמו והמודעות הזאת גורמת לו להרגיש בודד. הוא שואל את עצמו מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. פרום מזכיר הרבה פעמים את המיתוס של הגירוש מגן עדן, שנמצא בוריאציות שונות בתרבויות רבות – פעם היינו טיפשים וחיינו בהרמוניה עם הסביבה עד שיום אחד נהיינו חכמים ומודעים לעצמנו, אז החל הגירוש מגן עדן. האדם לא מבין את המקור שלו, אין לו שורש ברור. האדם חווה את החיים בצורה בודדת, כל חייו הוא חי את החיים שלו בלבד, ויום אחד החיים האלו יסתיימו והוא יפסיק לחוות אותם. המודעות לבעיות האלו גורמת לאדם לחפש אחר פתרונות שירגיעו אותו. פרום מראה שרוב הפתרונות שרוב האנשים מוצאים אינם טובים לדעתו, אנשים שלא מוצאים פתרון הופכים לפסיכוטיים, ורק אחוז קטן מהאנשים מגיע לפתרונות הטובים ונהיה מאושר.
צורת התמודדות ראשונה היא סמכותנות: סאדיזם או מזוכיזם (מיניים או לא מיניים). במאזוכיסטים העיקרון ברור: אתה מבטל את עצמך, אתה מת במובן מסוים ונבלע ע"י מישהו אחר ולכן אינך בודד יותר, אינך קיים. בסאדיזם העקרון דומה אבל הפוך, במקום להיבלע ע"י האחר, הסאדיסט בולע את האחר בגלל חוסר הביטחון שלו. אלו דרכים להיפטר מהעצמי, לאבד ייחודיות ולהיפטר מהחופש. האדם רוצה להרגיש כאפס, כלא קיים.
התמודדות אחרת היא סקס, סמים ואלכוהול. המטרה של אלו, לדעת פרום, היא להשכיח מאיתנו את עצמנו. בעת לקיחת סמים אנו לא מודעים לבדידות שלנו, אנחנו לא מודעים לעצמנו. פרום אומר שגם אורגזמה מינית היא מצב שמשכיח את הבדידות וחוסר ההבנה שלנו את מקומנו בעולם, לזמן מה. לכן התמכרות למין היא פתרון נוסף.
מנגנון נוסף מאוד חשוב הוא הבהייה, האוטומט. אנשים שבוהים בטלוויזיה 5 שעות ביום, וכל חייהם מתנהלים באופן אוטומאטי בלי מודעות ממש, באופן בירוקרטי, לא צריכים להתמודד עם הבעיות המטרידות אותנו. שוב המנגנון הזה משכיח את הקיום שלנו, בשעה שאנחנו רואים טלוויזיה אנחנו לא שואלים מה המשמעות שלנו אחרי שנמות, או מה המטרה שלנו בחיים.
מנגנון קריטי בשביל פרום הוא הקונפורמיות, ובמידה מסוימת הלאומנות. אלו בולעים את הפרט לתוכם, הדעה של כל אדם אינה חשובה. האדם הופך להיות בורג במכונה גדולה יותר, והמכונה הגדולה הזו היא בעלת משמעות. העם והמדינה היו כאן לפני שנולדתי וכנראה יישארו אחרי שאמות, בכך שאני נבלע לתוך החברה אני מאבד את עצמי בתוך דבר גדול יותר. הדעות והרגשות שלי לא חשובים, אל מול המכונה הגדולה והחזקה הזו, שהיא נראית כבעלת משמעות. התיאור הזה נשמע פאשיסטי במיוחד אבל לפי פרום הוא נמצא בחיינו כל יום. אנשים מוותרים על התחושות והרגשות שלהם בשביל להיות חלק מהעם, מהמדינה ומהחברה. הדעות שלהם אינן באמת שלהם פעמים רבות אלא פשוט תוצאה של החינוך שהם עברו, של מה שהחברה מצפה מהם. כך אתה מוריד את ההפרדה בינך לבין העולם, מתמזג איתו.
פרום מתייחס להחצנה ומכירת עצמך כמנגנון קפיטליסטי חדש. הרצון להיות מפורסם, גדול וטוב. התחרותיות הזו והרצון להצלחה בינלאומית התפתחו רק במאות השנים האחרונות עם המעבר של העולם הנוצרי לפרוטסטנטיות ועם המהפכה התעשייתית ופרום מקשר ביניהם אבל זה כבר ארוך מדי. בינתיים רק שימו לב לפתרון הנוסף הזה, להיות גדול ומקובל ומוכר ע"י רבים.
פרום מסביר גם איך נרקיסיזם, אמונה בדת ועוד תופעות חברתיות שונות, שהוא מוצא שליליות, הן תוצאה של בעיות הקיום שלנו, אבל לא אפרט על כולן פה.
בשביל לא להפוך לפסיכוטי, אדם חייב לבחור פתרון כלשהו (או מגוון פתרונות). לדוגמא נוכל להסתכל על פאנקיסטים שיכורים בגן מאיר בת"א: פרום היה אומר שהסיבה שהם משתכרים ולוקחים סמים אינה בגלל שהם אוהבים את התחושה הזו, בניגוד למה שהחברה אומרת להם שנכון והם פשוט מתעלמים ממנה, אלא להיפך: הם החליטו לא לבחור בפתרון הקונפורמיסטי ולכן היו צריכים פתרון אחר, הפתרון שהם בחרו הוא סקס, סמים ואלכוהול. הם בחרו לא להתמזג עם החברה סביבם ולכן נאלצו לבחור פתרון אחר, פשוט להשכיח את עצמם.
ישראבלוג משלב הרבה פתרונות בתוכו. מעבר לכך שהוא נותן לנו הצצה לחיים המשעממים וחסרי המשמעות של אנשים וכיצד הם מנסים למלא אותם בבהייה ואלכוהול. אפשר לראות מנגנונים נוספים לדוגמא הבהייה של אנשים רבים בעשרות בלוגים משעממים, שלא כתוב בהם כלום ברצינות, במשך שעות. הרצון להיות הראשון שמגיב בהודעות, ובטח ובטח הרצון להמון תגובות וכניסות ולהגיע לרשימת הבלוגים הטובים ביותר נובע מהרצון של הבלוגרים להיות בעלי משמעות. תחושה של איחוד מזויף עם קהילה מדומיינת. שיתוף מלא של החיים והחוויות שלך עם אנשים אנונימיים אותם אתה לא דואג להכיר אלא רק שיכירו אותך. אם מישהו יכול למצוא סיבה אחרת למה מישהו ב20 הבלוגים הגדולים כותב, ולמה מישהו קורא על החיים המשעממים שלהם, שיודיע לי.
הפתרון הטוב לפי פרום הוא יצירה ואהבה. תוכלו לצפות בקליפ היפה מאוד בyoutube, שמסביר את המקור לאהבה על פי אפלטון ב"המשתה". הקליפ מתאר בהרבה מובנים את הבעיה של פרום: פעם לא היינו בודדים, פעם היינו מאוחדים עם מישהו אחר, ואז נוצרה ההפרדה הזאת, יצאנו מגן עדן, מהרחם, ממקום בטוח אל עולם בודד. מאז אנחנו מחפשים את האיחוד מחדש בצורות שונות.
בספר "אמנות האהבה" אחרי שפרום מסיים לסקור ממש בקצרה את הפתרונות הלא טובים הוא מתחיל לדבר על אהבה וכיצד יש לממש אותה באופן טוב. האהבה והיצירה אמורים לאפשר לנו להרגיש שאנחנו חשובים בעולם, שאנחנו יוצרים בעולם, שאנחנו לא בודדים, מבלי שנבלע לתוך דבר אחר. הבעיה היא להתאחד עם אדם אחר אבל עדיין להישאר שלם ועצמך.
האהבה הזו, שיוצרת את האיחוד והאושר שלנו, היא לא מה שרוב האנשים תופסים כאהבה. ראשית פרום אומר שרוב מערכות היחסים שטוענות שהן מבוססות על אהבה הרבה פעמים אינן באמת מבוססות על אהבה והבנה אלא על הרגל. אין במערכות היחסים האלו איחוד אלא בהייה, מין וסאדיזם או מזוכיזם פעמים רבות (לא בהכרח מיניים). שנית האהבה אינה רק אהבה כלפי אדם אחד, אלא אהבה לעצמך, לעולם, לחבריך ולחניכך או ילדיך. הכוונה באהבה היא הפתרון לפרדוקס של איחוד עם אנשים אחרים והישארות שלם ועצמך. קבלה של העולם, של החיים ושל אנשים אחרים כמו שהם.
כמו שציינתי בהתחלה הרעיונות של פרום במובן מסוים אינטואיטיבים כל כך שהם כמעט טריוואלים. הרבה זמן קראתי אותו וסתם חשבתי "אוקי, רעיונות נחמדים", אבל מתישהו למדתי להבין אותו יותר לעומק, מה שאני בספק אם פוסט אחד הצליח לעשות, ולראות באמת את היופי בפתרונות שלו ואיך הם מתממשים בחיים. מה שהוא אמר בתיאוריה התקשר פתאום לחויות שלי ולהתנהגות שלי ושל אנשים סביבי, אני מקווה שמהפוסט הקצר הזה על פרום תצליחו לעשות את הקשר גם אתם. אני מקווה שדברים שאני מתכוון לכתוב בבלוג בעתיד (כמו ויפאסאנה) יעזרו לאנשים להתמודד עם הפרדוקס של האהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
