סיפורי ט"ה

פרק 3:

, צווחת כאב איומה נשמעה מפיו , “ביל!!!! “ צעק טום עוצם את עיניו הוא כאילו הרגיש את הכאב יחד איתו,הנשיכה נמשכה סך הכול מספר שניות אך הכאב היה כל כך בלתי נסבל שלביל זה נראה כמו נצח, היילי עצמה את עיניה והתנתקה בכל הכוח מצווארו , שפתייה היו מליאות בדם של ביל והוא נזל על סנטרה וצווארה , הוא הרים מהר את ראשו , “פאק לא חשבתי שזה כ"כ כואב!!” הוא אמר מתנשף , הוא הניח יד על צווארו , הדם המשיך לזרום , “איך עוצרים את זה?” שאל טום שפתח את עיניו וראה את זרימת הדם האינטנסיבית של ביל , “אל תדאג … זה יעצור לבד בזכות הרוק שלי שחדר פנימה" היא אמרה מביטה מדי פעם בדמו של ביל שכ"כ רצתה עוד ממנו, ביל קם מהיילי נעמד על ברכיו ליד, כרגע היה רגע מלחיץ שלושתם שתקו וחיכו בסבלנות לראות מה יקרה , עברה דקה בערך הדם של ביל הפסיק לזרום, הפצע לא התייבש אך לא נעלם , “זהו... אני חושבת.. הפצע לא נרפא אתה לא הופך לערפד... זה סימן שאתם באמת בעלי הנשמה של ויליאם!” אמרה היילי וקמה מהר מהאדמה , ביל העביר ליטוף אחרון על צווארו וקם גם כן , “אז מה יהיה עכשיו? מה אנחנו צריכים לעשות?” שאל טום שעדין היה בשוק ממה שראה לפני כמה דקות , “אתם צריכים להישאר פה...עד יום הדין … ועם הזמן אנחנו נודיע לכם מה אתם צריכים לעשות כדי לאחד את הנשמה " היא הסבירה , “רגע והערפדים האחרים.. לא יתקפו אותנו? יש לנו הרי דם של בני אדם...” אמר טום , היו לו עוד כ"כ הרבה שאלות כרגע , “אל תדאג כולם עד האחרון יודעים טוב מאוד מי אתם ולמה אתם פה וכולם רוצים פה להישאר בחיים אחרי יום הדין...” היא הרגיע אותו , “אבל מה עם החברים שלנו? הלהקה שלנו? המשפחה.... המעריצים..הבגדים....” ביל נכנס לפניקה, הוא לא מוכן לוותר על כל זה , “הדברים שלכם … הבאנו אותם לפה יש לכם כבר חדרים מוכנים שמחכים רק לכם... ובקשר ללהקה וכאלה תצטרכו לוותר על כל זה לחצי שנה...” היא אמרה , “מה לחצי שנה? אבל אמרת שביום הדין כולם ימותו... זה כולל המשפחה והחברים שלנו...” ביל לא היה טיפש , “אל תדאגו … יש עוד חצי שנה.. אתם תבינו הכול בהמשך .. בינתיים בואו אחרי אני אראה לכם את החדרים שלכם ויכיר לכם את המנהיג שלנו " היא אמרה מתחילה להתקדם לכיוון הכפר בחזרה , “אני לא מוכן לחיות ככה יחפשו אותנו וידאגו לנו!”אמר ביל ונעמד כאילו ולא מתכוון להמשיך , “אין לכם כ"כ ברירה אתם לא תצליחו לברוח!” אמרה היילי ממשיכה להתקדם כאילו וידעה שימשיכו ללכת אחריה , “וכמה זה חצי שנה ? עד איזה תאריך בדיוק? “התעניין טום מתחיל ללכת בעקבותיה בדיוק כמו שחשבה, “1.1.2011” היא אמרה, “אמא שלנו ממש תדאג לנו אבל..” ביל עדיין היה בשלו, הוא גם התחיל ללכת אחריהם, “אל תדאג סמוך עלינו יש לנו דרכים לדאוג לזה" אמרה היילי, “אתם לא תפגעו בה ...נכון?” שאל טום,”לא"ענתה היילי, שלושתם הגיעו חזרה לכפר עוברים בין הבתים, “היי היילי" אמרה בחורה בעלת שיער בלונדיני-חום ארוך שפגשו בדרך, היא הביטה בביל ואז בטום חוקרת כל חלק בגופו, גם טום הביט עליה, “היי ג'ייד" ענתה לה היילי , “מי זו?!” שאל טום בהתלהבות ממשיך לעקוב אחריה עם המבט כאשר עברה, “ג'ייד אחותי" ענתה היילי,”אבל אתן לא דומות!” אמר טום, “היא חברה הכי טובה שלי כבר 120 שנה אנחנו ממש כמו אחיות"היא הסבירה.

"הנה הגענו"היא נעצרה מול בקתת עץ גדולה עם שני כניסות, “הנה המפתחות" היא הוסיפה שולפת מכיס מכנסייה השחורות שני מפתחות על אחד מהם היה כתוב 'ביל' ועל השני 'טום', היא הושיטה לכל אחד את המפתח עם השם שלו, “כנסו תראו...אתם תאהבו את זה!”היא אמרה, שניהם ניגשו לדלתות שגם עליהם הופיעו השמות שלהם והכניסו את המפתחות,הדלתות נפתחו כל אחד מהמם נכנס לחדר שלו חוקר.

החדרים היו גדולים ומושקעים, בחדר של ביל הייתה מיטה גדולה, מולה ניצבה טלוויזיה עם כבלים בלוויין, דיוידי ומדף עם המון דיסקים של סרטים שונים,בצד אחר עמד ארון ענק עם מראה גדולה, ביל ניגש מיד לארון ופתח אותו, בפנים היו מסודרים יפה כל הבגדים שלו ובנוסף עוד בגדים חדשים בטעם שלו פלוס כלי תפירה, חוטים שונים ובדים, הוא לרגע היה בטוח שהוא הגיע לגן עדן . הוא סגר את הארון וניגש למטבחון , הוא פתח את המקרר היו שם המון פחיות רדבול וכמה בקבוקי קולה ונשנושים. הוא סגר את המקרר ונכנס לחדר האמבטיה, היה שם ג'קוזי גדול, שרותים וכיור, מעל הכיור הייתה ארונית שחורה עם מראה, הוא ניגש לארונית ופתח אותה בפנים היו מספר ערכות איפור יוקרתיות מחברות מפורסמות, המון תכשירי שיער, מחליק ופן ואפילו שני בקבוקי בושם שמאוד אהב. הוא סגר את הארונית ורץ בהתלהבות אל החדר של טום, הוא התפרץ פנימה בלי לדפוק. “טום!זה גן עדן!!!”הוא הכריז, “ספר לי על זה ! יש לי פה פלסטיישן ו3 סוגי גיטרות שאני הכי אוהב!!!”אמר טום בעודו זרוק כבר על המיטה שלו מזפזף בין 500 ערוצי הטלוויזיה, “רגע אבל מה עם אוכל? מה נאכל?”שאל ביל בעודו ניגש למיטה של טום, “יש שטויות במקרר" אמר טום בלי להוריד את מבטו מהמסך, “אבל יפה אמרת...זה שטויות...זה לא אוכל!” אמר ביל והתיישב על המיטה מביט גם הוא בטלוויזיה, “אל תדאגו נארגן לכם כל יום 3 ארוחות מסודרות על שולחן הפיקניק שעומד פה מחוץ לבקתה" שניהם שמעו את קולה של היילי והסתובבו אל כיוון הדלת, “מאפה? אתם...הרי ...לא אוכלים אוכל שיגרתי....”שאל ביל בעדינות, “אל תדאג יש לנו מקורות...נו מרוצים מהחדרים?”היא שאלה ונכנסה פנימה יותר, “זאת שאלה בכלל? אתם סידרתם לנו פה כל מה שאנחנו אוהבים... חוץ מהמעריצים והחברים אבל...”אמר ביל הוא לא ידע באותו רגע אם הוא שמח או עצוב, הרי גם ככה תמיד היה להם מה שהם רוצים, “הבאנו כל מה שאתם אוהבים כדי שתחיו ותיהנו פה , אתם פה הרי לא כדי לסבול...טוב תתמקמו, תנוחו אני אפגוש אתכם בארוחת ערב שלכם בעוד שעתיים בינתיים אני זזה לאכול בעצמי … כי אני רעבה ומתחיל להיות לי מאוד קשה להתאפק , הריח של הדם שלכם...!!” היא אמרה ופרצה החוצה מהחדר, “יופי עכשיו חצי שנה נחייה עם עצם העובדה שכל מי שנמצא סביבנו מת לאכול אותנו!!” מלמל ביל וקם מהמיטה , “לא נורא" אמר טום בלי להתייחס בכלל למה שביל אמר, הוא היה שקוע מידי בטלוויזיה, “אני רואה שאתה עסוק! אני אזוז לי גם לחדר...” אמר ביל וניגש לדלת, הוא יצא החוצה מתחיל לצעוד לחדרו, לפתע חלפה לידו מישהי בעלת שיער קצר בצבעים חום כהה עם מעט גוונים של בלונד, היא זרקה עליו מבט חודר רעב וערמומי ממשיכה בדרכה , הוא נעצר לרגע במקומו מלווה אותה עם מבט חשדני, צמרמורת קלה עברה בכל כופו, משהו בה ממש לא הרגיש לו טוב, הוא ניער מעט את ראשו ונכנס לחדרו, הוא נחת על המיטה הרכה ונרדם תוך שניות ספורות.

אני מצפה להרבה תגובות ^^

יאללה נתראה (: