סיפורי ט"ה

אחד הערפדים ניגש לסימון נעמד מאחוריה ומצמיד לה לגרון סכין חד , “אני סופר עד 0 וחותך" אמר הערפד , “4...” הוא התחיל ,”ביל תעשה את זה!!” צעק טום, “לא!!! למה?!?! לא!!!” ביל השתגע הוא בכה ורעד ונשם מהר , “ 3,2...” הערפד המשיך לוקח את הזמן , “1...” הוא אמר , לפתע נשמעה ירייה מחרישת אוזניים בחדר נהייתה דממה האקדח נשמת מידיו של ביל נופל לרצפה ביחד עם....

פרק 12:

טום , “לא!!!!” לפתע צווח ביל וניגש לטום נופל על ברכיו הוא היה יותר מידי לחוץ ולא עמד יותר בלחץ, “טום!! אני מצטער טום!!!” ביל התחיל לצווח ולבכות , “אני גאה בך וסולח" מלמל טום עם כוחותיו האחרונים , “טום לא! מה עשיתי?! “צווח ביל וקם מהר ניגש לאקדח, הוא רצה לירות גם בעצמו אך זה היה מאוחר מידי שון מיד חטף לו את האקדח , “זה אתה אשם!הכול בגללך ! תמות!!” צווח ביל והחל להרביץ לשון בכל כוחותיו , שון אפילו לא זז ממקומו זה לא הזיז לו כ"כ , הוא פשוט חיכה עד שטום ימות , “מה קרה פה ? מה קרה לטומי?!” סימון צעקה היא שמעה את הירייה והצעקות של ביל , ביל התעלם מהשאלה הוא לא היה מסוגל לענות לה שהבן שלה גוסס ועוד בגלל הבן השני שלה , “ביל תענה לי מה קרה פה?!” סימון המשיכה לנסות ביל שוב נפל על הברכיים בוכה , “תוציאו אותם" ציווה שון, שני הערפדים משכו החוצה את ביל וטום , ביל פשוט לא הגיב ונגרר החוצה כאילו בו ירו , שם בחוץ טום עצם את עיניו ביל הרים את מבטו לטום ולפתע איבד את ההכרה למקום הגיעו בריצה שון , היילי וג'ייד .

"טומי! מה עשיתם לו!!” צווחה ג'ייד והחלה לבכות , “ביל..” מלמלה ג'ייד במעט עצב עומדת קפואה בצד , ביל שכב על הרצפה עם עיניים עצומות בעודו מפרפר , לאחר מספר שניות הוא נרגע וקם לישיבה פותח את עיניו , הן נראו שונה , הן נראו כבר לא כאלה תמימות , “ויליאם?” שאל שון , “שון! הרבה זמן עבר!” אמר וילאים וקם עם חיוך צבוע , “וילי זה באמת אתה?” שאלה היילי ומבטה הפך לרך , “היילי!” הוא קרע מהר ניגש אליה , “אתה לא מבין כמה חיכית לך! “ היילי פרצה בבכי מחבקת אותו חזק , “כמה ? ולמה החזרתם אותי? ואיך?” שאל ויליאם בעודו מחזיר לה חיבוק חזק , “סוף העולם מגיע הרשו להחזיר אותך בגלל היכולת שלך ...כדי להציל את הזן שלנו וכמה בני אדם להמשכיות ...ואיך? זאת הייתה עבודה מאוד קשה וסיפור ארוך " הסבירה היילי מתנתקת מהחיבוק , “בגוף של מי אני ? איך אני נראה? “ הוא שאל מביט לעיניה של היילי כדי שתענה לו בכנות הוא הבין שהוא לא בגוף שלו כי הגוף שלו מת מזמן וכי הוא הרגיש שונה ממה שזכר את עצמו, “בגוף של ביל... הוא היה זמר מדהים ובנאדם מקסים.. ואל תדאג אתה מהמם ככה ..מזור לי שזה אתה אני צריכה להתרגל כי הכרתי את ביל כבר המון זמן" היא אמרה , “אני באמת יפה?” הוא רצה לוודא, “בטח שאתה יפה לדעתי ביל היה מהמם רק חבל שאני לא אוכל לראות אותך איך שהיית פעם" היא אמרה , “למה יש פה בנאדם מת?” הוא שאל מעביר את מבטו לטום , ג'ייד רק פרצה בבכי חזק יותר וברחה משם בריצה , “מה יש לה? מה הולך פה?!” ויליאם השתגע , “סיפור ארוך הוא אח תאום של ביל חצי נשמה שלך הייתה בו וחצי בביל את השאר אתה יכול לנחש כבר לבד" הסבירה היילי בקצרה . “זה שחזרת לא אומר שתוכל לעשות מה שבא לך, תזהר !” אמר שון שהביט בויליאם עם מבט מאיים , “ עוד מעט 12 תתחיל לעבוד על היכולות שלך" הוא הוסיף ונכנס לחדר עם השבויים בחזרה.

"יש מספיק אנשים? הם יוכלו להתרבות? “ שאל ויליאם , “כן הם הביאו לפה לאיזה בקתה בנפרד כמה בנים וכמה בנות מעדות שונות ובגילאים שונים וגם מספר בעלי חיים שונים" סיפרה היילי, היא לא נראתה שמחה במיוחד , “היילי אז מה קורה איתך? את באמת חיכית לי? באיזה שנה אנחנו?” היו לו כ"כ הרבה שאלות , “2010 וכן חיכיתי לך כל הזמן הזה ידעתי שיום אחד שוב ניפגש" היא אמרה וחייכה באילוץ , “נסיכה שלי כמה שאני אוהב אותך" הוא אמר והצמיד את שפתיו לשלה , השפתיים האלה זה הרי השפתיים של ביל , זה ישר העלה לה את הפלשבק מהיום שבו נישקה אותו, מזל שויליאם לא יכול לקרוא מחשבות , כרגע שהוא נישק אותה היא בכלל לא חשבה עליו היא חשבה על ביל , מה עובר עליה? , היא חיכתה לו הרי , אולי היא חיכתה לו יותר מידי ? ועכשיו שהיא קיבלה זה כבר לא מעניין , היא כבר שכחה אותו? היא כבר לא רגילה אליו , היא התנתקה מהנשיקה, “מה קרה?” הוא שאל , “לא כלום … אני עוד צריכה להתרגל לה שחזרת" היא אמרה והשפילה את ראשה מסתובבת עם הגב אליו , “טוב אני אתן לך את כל הזמן שתרצי " הוא אמר לא דואג אפילו לא טיפה , “למה עשית את זה?” היא לפתע הסתובב עליו עם מבט מאשים , “על מה את מדברת?” הוא שאל כלא מבין, “למה הרגת את ג'וני … הוא הרי היה אח שלך" היא שאלה מביטה בו עמוק לעיניים , “מה יש לך ? מאפה הבאת את זה עכשיו?” הוא שאל , “קדימה וילאים אתה עובד על זה?” שון לפתע חזר , היא תקעה בוילאים מבט משמעותי והלכה משם , “כן … עוד כמה זמן נשאר?”הוא שאל את שון עוקב אחרי היילי עם מבטו עד שיצאה מטווח ראייתו , “עוד 10 דקות תרד למרכז הכפר" אמר שון , “טוב" ענה ויליאם וירד במדרגות יוצא מהבקתה מחפש את היילי עם מבטו אך היא לא הייתה שם . “ויליאם זה אתה ?” שאל אחד הערפדים , “כן .. דן מה קורה?” ענה לו וילאים , זה היה סתם ערפד שהכיר פעם , כולם בחוץ חיכו לו כולם ידעו שזה יהיה הוא בגוף של אחד מהתאומים, הוא עבר בין כל הערפדים נעמד במרכז הכפר , הוא הצמיד את כפות ידיו ועצם את עיניו מתרכז , כולם שתקו בכפר נהיה שקט כמו בבית קברות , הוא עמד כך מספר דקות , “עוד דקה" אמר שון שגם כבר הגיע לשם, לפתע נוצר כמו מין קרום לבן גדול מסביב לכל הכפר , וילאים עמד מכווץ כל גופו רעד , אך הוא המשיך בפעולה , עברו 5 דקות הקרום נעלם וויליאם נפל על הקרקע , כולם הביטו בסיס בתדהמה כל מה שהיה מחוץ לכפר , כל היער היה פשוט מחוק , הם לא ידעו מה בדיוק קרה שם בחוץ , לא ידעו איך זה קרה רק תוך 5 דקות אך מה שהם ידעו שהם צדקו וניצלו , כולם החלו לצעוק ולשמוח . “ויליאם... קום " הוא פקח את עיניו שון העיר אותו , הוא איבד את ההכרה משהו שבדרך כלל לא קורה לערפדים , “כל הכבוד לך " אמר שון והושיט לו את ידו , ויליאם תפס בידו של שון והתרומם מהקרקע לקח לו רק מספר שניות לחזור לעצמו , הוא לא בזבז זמן יקר הוא מייד הלך לחפש את היילי וידע גם אפה בדיוק , הוא זכר אפה הבית שלה , הכפר לא כל כך השתנה מאז שהוא היה שם פעם אחרונה , הוא הגיע לבקתה שלה ודפק בדלת , הדלת נפתחה. “תלך מכאן בבקשה" אמרה היילי שעל פניה היו שבילי איפור מרוחים שהעידו על כך שבכתה הרבה , “למה אבל? אני לא מבין" הוא אמר ודחף אותה קלות נכנס לתוך הבקתה שלה וסוגר אחריו, “אם היית מסוגל להרוג את אח שלך … מה הסיכוי שלא תפגע בי בחיים?” היא שאלה מרימה את מבטה אליו שעד עכשיו היה מושפל , “ מה יש לך? את יודע שאני אוהב אותך ובחיים לא אפגע בך" הוא אמר מנסה להניח את ידו על הלחי שלה אך היא דחפה אותו וזזה לאחור , “ואת אח שלך לא אהבת? היית מסוגל להרוג אותו ככה בקלות רק בשביל מלכות על הכפר שלנו? “ היא שאלה , “זה עניין פרטי במשפחה " הוא ניסה להתחמק , “אני ראיתי הרבה בזמן שלא היית פה … אחים בחיים לא נוהגים ככה עם אחים ובחיים לא מסוגלים להרוג אחד את השני ובמיוחד ככה בקלות" היא תקפה אותו מילולית, “זה תלוי את יודעת ...” הוא נלחץ מעט , הוא לא היה מוכן לאבד אותה , “זה לא תלוי בכלום ! הוא היה בנאדם טוב הוא ואח שלו הקשר בניהם היה מדהים כנראה לא סתם הענישו אותך לא מגיע להם למות כדי שאתה תחייה!” היא התחממה מרגע לרגע , “אז זה העניין … הבחור שאני נמצא בגוף שלו כרגע !” אמר וילאים , “זה לא העניין פשוט הייתי כל כך עיוורת , הייתי אובססיבית לרצון שלי לקבל אותך חזרה והייתי מוכנה להקריב הכול ורק עכשיו הבנתי שזה לא היה שווה את זה" היא אמרה כל מה שישב לה על הלב עוד מהרגע שראתה איך ביל וטום לא מוכנים לפגוע אחד בשני , “מה זה חשוב עכשיו מה היה עם אח שלי? אני אוהב אותך את אוהבת אותי עכשיו אנחנו שוב ביחד ונוכל להישאר לנצח אל תשכחי שאני הצלתי אותך! “ הוא הזכיר לה בניסיון לעשות לה רגשות אשם , “הייתי מביאה לך על זה כפה עכשיו אבל חבל לי על הפנים היפות של ביל , הדבר היחיד שנשאר מנו , הייתי מעדיפה את הנשמה הטהורה שלו בגוף הזה " היא אמרה ללא פחד , “אז תהרגי אותי … תפטרי ממני .. אחרת אני ארדוף אותך כל החיים ..לנצח , אני יודע שאת לא מסוגלת , את הרי יודעת שגם את תיענשי בדיוק כמוני...על רצח ערפד " הוא אמר עם חיוך מנצח , “אני דווקא מסוגלת רק למען ביל אני מוכנה להקריב את עצמי … למען הצדק" היא אמרה ולפתע שלפה סכין כסוף , “היילי ...זה לא מצחיק תניחי את זה " הוא נלחץ לפתע , “לא ! זה אתה תניח לי , אתה את העבודה שלך עשית עכשיו תחזור למקום שממנו באת ...הדמיון והזיכרונות... כי פיזית אתה יותר לא קיים ונפשית גם לא . מעכשיו!” היא אמרה ונעצה לו את הסכין ישר ללב מתרחקת מהר לאחור , “את תצטערי על זה נפגש בעולם המתים אחרי שתיענשי על זה!” הוא מלמל ונפל לרצפה מחזיק את ידיו מסביב לסכין , היא לא ענתה לו היא רק הביטה בו גוסס, הוא עצם את עיניו , היא ניגשה אליו בזהירות מניחה את אצבעותיה על צווארו , לא היה לו דופק הוא מת , היא שלפה את הסכין מגופו של ביל, וטכנית זה באמת היה הגוף של ביל ,לפתע הגוף עלה מעט למעלה מרחף מעל פני האדמה היא התרחקה מהר לאחור לא מבינה מה קורה , הגוף נפל בחזרה לרצפה והעיניים נפתחו הוא החל להשתעל וקם מהר לישיבה , “ביל?” היא שאלה בהיסוס רואה שמשהו השתנה לו בעיניים , “היילי ? אפה אני ? מה קרה? אפה טום?!” הוא שאל וקם מהר על רגליו , “ביל זה אתה!!” היא צעקה וחיוך ענק נפרש על שפתיה היא ניגשה אליו וחיבקה אותו חזק בעוד ידיה מליאות בדף והסכין זרוק ליד, “ מה קרה פה?” הוא שאל מביט בסכין, “הצלחתם … וילאים היה בגוף שלך...הוא הציל אותנו … אבל אז הבנתי כמה דברים ו.... “ היא לא סיימה לספר וביל כבר רץ החוצה , “טום .. אפה הוא? “ הוא צעק , “אני לא יודעת" היא ענתה לו ורצה אחריו , הוא רץ לבקתה של שון נעצר ליד הדלת , הדלת נפתחה טום יצא משם , “ביל!” הוא אמר בהתרגשות וחיבק אותו , “ מה הולך פה? “ שאל ביל , “העניין הוא שאחרי שהכרתי אתכם ואת היחס האמתי שצריך להיות בין אחים הבנתי שויליאם לא ראוי לחיים על חשבונכם , פשוט רצחתי אותו ושניכם איכשהו חזרתם לחיות " הסבירה היילי , “את עשית מה?! את הרי חיכית לו כ"כ הרבה זמן!” ביל ניגש אליה , “עכשיו הבנתי שבעצם כל החיים שלי לא חיכיתי לו .. חיכיתי למישהו שיחליף אותו ..מישהו עם נשמה טהורה … מישהו טוב מישהו כמוך...עכשיו אני חושבת שהנשמה של ויליאם עזבה אתכם לתמיד והנשמה שלך טהורה בלי החלק שלו" היא אמרה מביטה לעיניו של ביל , “היילי.. אני ..” ביל לא ידע מה לומר ,”זה בסדר... הקרבתי את עצמי בקטנה … אני חייה כבר המון שנים ואתה רק התחלת את החיים … אני אקבל את העונש שלי בשקט " היא אמרה וניסתה לחייך , “עונש? את רוצה לומר שיפצלו את הנשמה שלך?” שאל ביל , “כנראה " היא ענתה ושון לפתע יצא מהבקתה שלו , “מה הולך פה? איך טום חיי?” הוא שאל , “גם ביל … הרגתי את וילאים … אני מוכנה לשאת את העונש" היא אמרה בגאווה, “אני חושב שככה דווקא עדיף אני מוותר לך .. גם ככה לא סבלתי אותו ולא סמכתי עליו " אמר שון, “באמת?” היא שאלה בהתרגשות , “כן ..עכשיו גם הנשמה שלו עזבה בשלמותה לתמיד … עכשיו ביל וטום אתם חופשיים. תזהרי כי עכשיו את יכולה להפוך אותם לערפדים "אמר שון וקרץ עין , “סוף טוב הכול טוב.. אמא והחבר'ה בסדר?” שאל ביל , “כן בטח שהם בסדר.. הגב הם עדין לא מודעים למה שקרה כאן" אמרה היילי. “היילי שאלה... מה גרם לך להרוג את ויליאם?את הרי עשית את כל העבודה הזאת למענו” התעניין שון , “פשוט הבנתי שכל החיים לא חיכיתי לו … חיכיתי למישהו שיחליף לי את החלל הריק שנוצר בגללו , מישהו שאכפת לו מאחרים ולא רק מהרצונות של עצמו...מישהו חמוד וטוב לב מישהו שמגיע לו לחיות ...מישהו כמו ביל" היא אמרה וביל הביט בה מנסה להבין אם שמע נכון הוא היה בטוח שפעם קודמת שהיא אמרה את זה הוא הזה, היא ניגשה אליו והניחה את ידיה סביב צווארו מביטה בו מלמטה עם חיוך , “אני אוהבת אותך!” היא אמרה והצמידה את שפתיה לשלו , הוא מיד הגיב והניח את ידיו על מותניה , “העיקר מקודם דחית אותו והכחשת" אמר טום , שניהם התנתקו מהנשיקה לרגע "שתוק!” הם אמרו פה אחד וחזרו להתנשק , “לא צריך..” אמר טום כנעלב והלך לחפש את ג'ייד .

"אחרי הכול האהבה האמתית ניצחה והאובססיה חלפה אני שמחה שחזרת לחיים " אמרה היילי לאחר שסיימו להתנשק , “כן ..עכשיו הכול מעולה " אמר ביל בעודו בוהה בה עם מבט כל כך מאוהב , הוא כל כך רצה את זה במשך כל החצי שנה הזאת , “איך אני אוכל בכלל לגמול על כל הצביעות שלי שהייתי אתך ככה חצי שנה ידידה קרובה שלך אבל ידעתי מה יהיה בסוף?” היא שאלה, “פשוט תנשקי אותי שוב ותבטיחי שהפעם אנחנו ביחד באמת" הוא אמר ,”מבטיחה!” היא אמרה והצמידה שוב את שפתיה לשלו, הפעם זאת הייתה אהבה אמתית , מה שהיא הרגישה לביל מלכתחילה אך ניסתה להדחיק , הפעם זה כנראה לנצח .. תלוי- אם יום אחד היא תרצה להפוך אותו לערפד.

הסוף

אז מה … מפתיע לקבל ממני סוף טוב?

תפתיעו אותי עם הרבה תגובות מענינות כי זה סוף הסיפור!!