סיפורי ט"ה

פרק 10:

, “טום מה אתה עושה?!” ביל קם ממקומו , מבטו היה מבוהל וליבו דפק כמשוגע, “קח ...תהרוג אותי!” אמר טום והושיט לו את האקדח הטעון, “לא!” צעק ביל דוחה את האקדח בעדינות שלא ללחוץ בטעות, “ביל אני לא צוחק אתך!” טום נראה עצבני והחלטי מושיט לו שוב את האקדח , “טום... תשכח מזה אין מצב!” אמר ביל וניגש לקצה השני של החדר , “אתה לא רוצה לגרום לי לעשות דברים שאני אצטער עליהם אחרי זה!” אמר טום וכיוון את האקדח על ביל שעמד צמוד לדלת, הוא הביט בטום עם מבט כ"כ מבוהל ותמים , “אתה לא תעשה את זה....” אמר ביל , טום הרים את האקדח וירה בתקרה, “הכדור הבא שיצא מהרוב הזה יהרוג את אחד מאיתנו ברור?” שאל טום וביל הביט בו עם מבט מופתע , “תרים את האקדח השני...” ציווה טום מכוון את האקדח שלו שוב על ביל ,”טום? מה יש לך...זה אני ביל!” אמר ביל מנסה לגשת אליו, “אל תזוז ותעשה מה שאמרתי לך!” אמר טום, מבטו היה זועם , ביל לא ניסה לומר עוד דבר הוא התכופף בזהירות והרים את האקדח השני מבלי להוריד אל עיניו מטום, “תכוון אותו עלי" אמר טום, ביל הרים מעט את האקדח לכיוונו של טום ולאחר מיכן שחרר אותו מידיו נותן לו ליפול לרצפה , “לא! אני לא יכול!!! “ הוא צעק וגלש במורד הקיר לרצפה מתיישב ,עיניו היו רטובות והוא היה מבוהל מתמיד, “ביל...” מלמל טום, קולו לפתע הפך לרך, “אני מצטער! אני...” הוא נלחץ והוריד את האקדח ניגש לביל ,”אני לא יודע מה עבר עלי באמת! איך בכלל כיוונתי עליך אקדח ביל תסלח לי!!” התחנן טום, הוא נעמד על ברכיו מחבק את ביל , “זה בסדר אתה לחוץ טום" ביל מיד סלח לאחיו האהוב והחזיר לו חיבוק, “מה נעשה?” שאל טום והתנתק מהחיבוק, “אני לא יודע טום באמת שלא! “ אמר ביל הוא כבר היה כ"כ חסר תקווה , “למה זה קורה לנו? למה דווקא לנו .. אם באמת יהיה סוף העולם הייתי מעדיף למות בשקט עם כולם!” אמר טום , “כן..” הסכים ביל , “בוא נקום מהרצפה" הציע טום והתחיל לקום, שניהם קמו והלכו לשבת על אחת המיטות . “טוב ניתן לכם להירגע בסביבות 9 וחצי אם לא תחליטו מי הורג את מי....תראו מה יקרה" אמר שון וכיבה את הטלוויזיה.

"שון ! די אי אפשר יותר ככה אין דרך אחרת?”היילי קמה מהכיסא, היא וג'ייד כל הזמן הזה ישבו על כיסאות בצד בחדר של שון וצפו בתאומים, זה היה כמו סרט מתח רק גרוע יותר זאת הייתה המציאות והשחקנים היו שני בחורים שבילו אתם חצי שנה , התאהבו, התנשקו ועברו חוויות, ג'ייד כבר לא יכלה לתאר את החיים שלה בלי טום וגם היילי ממש אהבה את ביל, לא אהבה כמו שאישה מרגישה לגבר, או שאולי קצת כן אבל הרוב אהבה כמו ידיד טוב, כמו אח, הוא היה בנאדם ממש טוב לדעתה והיה לה כ"כ כואב עליו גם עם עצם העובדה שאם ימות היא תקבל את וליאום שכ"כ חיכתה לו, “לא היילי! אי אפשר …. מה קרה לך? למה את כ"כ מרחמת עליו ? הוא רק בנאדם שגם ככה ימות בסופו של דבר , את בקושי מכירה אותו חצי שנה ויותר מזה את תוכלי שוב להיות עם ויליאם שלך אולי הפעם לתמיד" שון ניסה לבלבל אותה ,”כן אבל..” מלמלה היילי תקועה עם מבטה בנקודה אחת ברצפה , “בלי אבל תתאפסי על עצמך... תזכרי למה מלכתחילה הוא פה הרי ידעת מההתחלה למה עקבת אחריהם במשך שנה ולמה הבאת אותם לפה ...את עשית את התפקיד שלך וזהו " אמר שון ויצא מהחדר, “היילי אני מבינה אותך , אני מאוד מבינה אותך אני לא יודעת מה אני אעשה בלי טום עכשיו!” אמרה ג'ייד עם קול בוכה ומייד פרצו הדמעות , “הזהרתי אותך ! את אמרת שזה חצי שנה ואולי תיפרדו והכול" אמרה היילי והתיישבה בחזרה לכיסא , “היילי מה נעשה ? באמת?!” שאלה ג'ייד , “אני לא יודעת... שון אולי צודק אני מחכה לוילי שלי...אני כבר כ"כ הרבה שנים מחכה לו .. ומתגעגעת אליו , אבל ביל , במשך כל השנה הזאת שעקבתי אחריהם גיליתי עליו המון דברים הוא בנאדם פשוט מקסים , הוא לא עשה משהו רע בחיים למה זה מגיע לו?” שאלה היילי וגם הדמעות שלה כבר פרצו,” תחשבי על החצי כוס המלאה , סוף העולם היום... אם ביל יהרוג את טום לפחות הגוף של ביל ימשיך לחיות ...ואם ויליאם לא היה בתוכו הוא היה מת עם כל שאר העולם"אמרה ג'ייד , “אני בספק שביל יעשה את זה" אמרה היילי , “טוב אם טום יהרוג את ביל אז לפחות נוכל לקבור אותו כמו שצריך את ביל...אבל אני מקווה שלא … אני לא יהיה מסוגלת לראות איך את מתנשקת עם טום גם אם זה לא יהיה טום אלה רק ויליאם בגוף של טום, אמרה ג'ייד .

"אז מה נעשה?” שאל ביל לאחר מספר דקות של שתיקה, “ביל! בבקשה תעשה את זה אתה!” אמר טום, “למה אני?! ומה אם אני אהר...זאת אומרת אעשה את זה וכלום לא יקרה?! איך אני אחיה עם זה?!” שאל ביל הוא אפילו לא היה מסוגל לבטא את זה,” אני לא חושב שכל זה סתם...יקרה משהו,אם ערפדים באמת קיימים אני כבר לא מופתע מכלום" אמר טום,”בכל זאת טום..אני לא מסוגל"אמר ביל,”גם אני לא ...אני מאוד מבקש תעשה את זה אתה אחרת אני אגרום לך לעשות את זה בדרך שאני כ"כ לא רוצה" איים טום "אני פשוט לא מאמין עליך" אמר ביל ומבטו הפך למאוכזב,הוא נשכב על המיטה בעוד דמעות מציפות את עיניו הכ"כ תמימות,עכשיו הוא רצה יותר מאי פעם שהזמן יעצור, הוא תמיד פחד מהמוות יותר מכל דבר בעולם אבל יותר מזה הוא פחד לאבד את היקר לו מכל..טום.

הזמן בניגוד לרצונם עבר מהר,כפי שידוע כשלא מחכים למשהו הוא מגיע מהר יותר .בכל הזמן הזה שניהם העדיפו לא לדבר יותר ורק לחשוב,לחלום להיזכר ולהתפלל לנס. השעה הייתה 9 וחצי הטלוויזיה נדלקה , שניהם אפילו לא טרחו להרים את הראשים מהמיטה , “החלטתם?” שאל שון, רק אז שניהם התרוממו בעצלנות, “כן...ביל הורג אותי" אמר טום, “מה?!” צווח ביל מסתובב מהר עם מבטו לכיוון טום, “יפה על האומץ"אמר שון, “רגע רגע... מי החליט אני לא נוגע באקדח יותר , לא מכוון אותו על טום ובטח שלא יורה עליו!” קבע ביל ושילב את ידיו, “טוב אין ל יותר זמן למשחקים שלכם !” אמר שון ולחץ על הכפתור מדליק את הריבוע שמראה מה הולך בחדר של השבויים שלהם , הפעם היו שם גם כמה ערפדים , “מה אתם עושים?!” שאל טום עם מבט מבוהל מעט , אחד הערפדים הרים שוט והצליף באנדי, רק בשביל ההתחלה אנדי צווח בכל כוחו הכאב היה חזק, “תפסיקו!” צעק ביל וקפץ מהמיטה, הוא תמיד היה הכי רגיש , טום ידע שזה יתרון לזכותו,הוא ידע שביל יהיה הראשון שישבר , “אתה רוצה שנפסיק? תרים את האקדח" אמר שון, ביל ניגש לדלת אפה שזרק מקודם את האקדח והרים אותו, “קדימה תהרוג אותו" אמר שון, ביל הביט לרגע בטום שישב על המיטה ועקב אחריו עם מבטו בשקט , עיניו נצצו והוא נראה לשם שינוי מפוחד מעט , עכשיו כשהוא הבין מה יכול באמת לקרואת הוא הבין שזה לא משחק , ביל טען את האקדח וחזר לכיוון המיטות, בחדר שררה דממה ,

איך שהגלגל מסתובב נכון שפרק קודם הייתם בטוחים שטום הולך להרוג את ביל?