סיפורי ט"ה

פרק 7:

טום עדין שכב על המיטה בדיוק איך שביל השאיר אותו, ביל מיד ניגש אליו ונעמד ללא תזוזה עוצר את נשמתו ומביט בו , בטנו של טום זזה הוא נשם , ביל נרגע מעט , “טום! מה אני עושה אתך עכשיו?!” הוא שאל בשקט והתיישב על קצת המיטה, אין לו טלפון, אין לו איך לצאת מהיער הזה, אין מישהו שמוכן לעזור לו וטום פשוט גוסס, “בבקשה תמשיך להחזיק מעמד! אתה חייב בשבילי..” הוא לחש וקם שוב יוצא מהבקתה , הוא רץ שוב לכיוון הבקתה של היילי מביט לצדדים , “היילי? ג'ייד?” הוא צעק אך לא היה מענה , הוא רץ אל מעבר לבית של היילי שם כבר לא היו עוד בתים שם היער התחיל , הוא נעצר לרגע מביט סורק את השטח , זה נראה די רגוע , הוא המשיך ללכת אל תוך היער , “היילי?” הוא ספק אמר ספק שאל , הוא התחיל לפחד מעט, הוא הסתובב כדי לחזור ולפתע אליס נחתה מולו , “ממהר לאנשהו?” היא שאלה עם חיוך שטני , “אליס!” הוא אמר בבהלה מתחיל לצעוד לאחור, “כן זאת אני" היא אמרה וצחקקה מתקדמת לאט לעברו ,” את יודעת מה.. אני לא פוחד ממך! את כמעט הרגת אותי על זה יכולתי לסלוח אבל טום...זה כבר מוגזם אף אחד לא פוגע באח שלי! “ הוא אמר ונעמד בגאווה מולה , “אתה יודע אני אוהבת את האומץ הזה … זה מאתגר וכיף לשם שינוי , כי רוב הקרבנות שלי רק בוכים ומתפללים על חייהם" היא אמרה ונעצרה גם היא במקומה , “כל הכפר במרדף אחריך... הם ימצאו אותך בקבור ואת תיענשי כמו שצריך..אני בטוח בזה!” הוא אמר מתעלם ממה שאמרה , “אתה יודע מה … צודק במקום לאכול אותך... אני אנצל אותך" היא אמרה וזינקה אל מאחוריו לוקחת מהר את ידיו לאחור ומחזיקה אותם כך שלא יוכל לזוז, כל זה קרה תוך שניות ספורות הוא בקושי הספיק להבין מה קרה , “מה את הולכת לעשות איתי?” הוא שאל בעודו מנסה להשתחרר למראת שיודע שזה חסר תקווה, “ראשית לקחת אותך למרכז הכפר ולמשוך את צומת לבם של כולם" היא אמרה והחלה להתקדם איתו אל תוך הכפר , “ושנית...” הוא היה סקרן לדעת, “שנית אתה תראה" היא אמרה מגבירה את קצב הליכתה, שניהם נעמדו מאחורי הבית של היילי בעוד היא מחזיקה את ידיו חזק מאחורי גבו, היא הציצה החוצה רואה כי השטח פנוי ממשיכה להוביל אותו, הוא הלך אחריה לא מנסה להתנגד , גם כי ידע שלא יצליח לו וגם כי הוא לא פחד ממנה כלל , הם הגיעו לבקתה של שון שלא הייתה רחוקה מזו של היילי, “ומה עכשיו?” שאל ביל כאשר נעצרו במקומם, “נחכה!” אמרה אליס מביטה לצדדים, לא היה שם איש כולם היו עסוקים בלחפש אותה ביער. “שון!! היילי? ג'ייד? מישהו?” היא לפתע צעקה , “אליס!” לפתע היילי יצאה מאחורי קיר אחד המבנים ,”היילי!”אמר ביל בעודו מביט בה עם מבט מודאג ,”תעזבי את ביל!” ציוותה היילי מתקרבת לכיוונם,”קודם אני רוצה ששון יהיה פה!” קבעה אליס מביטה בה עם מבט מנצח , היילי לא אמרה דבר היא רק זרקה על אליס מבט רצחני ונעלמה בחזרה בין הבתים, לא עברה יותר מחצי דקה והיא חזרה עם שון ושאר הערפדים שחיפשו אותה . “אליס תעזבי מייד את הילד!” ציווה שון , “אני אעזוב אותו אם תיתנו לי ללכת! אם לא אני עכשיו נושכת אותו! ואני יודעת כמה אתם צריכים אותו! “ אליס הציבה תנאים , ביל בלע את רוקו ומבטו הפך למבוהל , “אחנו ניתן לך ללכת ..שחררי אותו" שון נכנע , “מה קורה פה?!” לפתע טום נידחף למרכז , “טום! אתה בסדר! “ צעק ביל וחיוך ענק התפרש על שפתיו ,”ביל! אליס תעזבי אותו מייד!” צעק טום מתחיל לרוץ לכיוונה כאשר קלט שהיא מחזיקה את ביל, “טום! תעצור!” ג'ייד קפצה מולו , הוא נעצר במקום "אסור לך בוא … יהיה בסדר" היא הוסיפה לוקחת משם את טום לפני שהספיק אפילו להגיב , “כמה מרגש! עכשיו איך אני יהיה בטוחה שתיתנו לי ללכת?” שאלה אליס , “אני מבטיח ..מילה שלי" אמר שון, “זה לא מספיק" אמרה אליס ,” אני מצווה על כולם לתת לאליס ללכת מי שיפר את זה יעניש בחומרה!” שון פנה לשאר הערפדים ,”אבל אסור לתת לה ללכת ככה!” התערב טום,”אין ברירה...אתה רוצה שהכול יהיה בסדר עם ביל?” שאל שון ,”בטח" אמר טום , “טוב קחו אותו!” אמרה אליס ודחפה אותו חזק גורמת לו ליפול לאדמה , היא זרקה מבט אחרון על כולם ונעלמה במהירות אל תוך היער . “ביל!” צעק טום ומייד רץ אל כיוונו , “טום!” מלמל ביל והתרומם מהר , “ביל אתה בסדר?” שאל טום ונעצר לידו , “ אני בסדר גמור ואתה? איך הבראת כזה מהר?” שאל ביל וקם לגמרי מנקה את הבוץ מידיו , “זוכר שלכל ערפד יש מומחיות? אז לג'ייד יש מומחיות לרפא " אמר טום, “כמה שדאגתי לך!” אמר ביל וחיבק אותו , “העיקר נפתרנו ממנה אני לא חושב שהיא עוד תחזור!” אמר טום מחבק את ביל בחזרה, כל הכפר התחיל להתפזר בחזרה , רק ג'ייד והיילי נשארו עומדות ומביטות בתאומים עם חיוך.

"טום...אכפת לך רגע שאני אלך ? אני צריך להחליף מילה עם היילי..” אמר ביל מתנתק מהחיבוק, “בטח שלא.. לך" אמר טום , “היילי...אפשר אותך לרגע?” ביל פנה אליה , “כן..” האי אמרה מחכה , “בואי... לא פה..” הוא אמר מסמן לה לכיוון מסוים, היא לא אמרה דבר ופשוט הלכה איתו, הוא הסתובב לרגע מביט בטום שכבר היה ליד ג'ייד, טום נופף לו לשלום עם חיוך וחזר לענייניו . “אז העניין הוא כזה...” ביל פתח בשיחה כאשר שניהם היו כבר רחוקים מטום וג'ייד, “כן...” אמרה היילי בעוד מבטה תקועה באדמה, “מה שקרה מקודם... אצלך בבית...” הוא אמר וליבו החל לדפוק חזק יותר, “זה כלום... פשוט תשכח מזה... לא היה כלום...” היא אמרה ונעצרה נעמדת מולו, מבטה נראה רציני, “למה אבל?!” הוא שאל כלא מבין מרים את מבטו לעיניה , “פשוט ככה, אני לא יכולה להסביר...לא קרה כלום...” היא אמרה משפילה את מבטה , לא הייתה לה שום הבעה על הפנים היא ניסתה להראות אדישה וקרה כקרח, “טוב אני אזוז..” הוא מלמל בקול רועד מסתובב כדי לכת, “חכה!” היא תפסה אותו בכתף והוא הסתובב בחזרה, “אני שמחה שהכול בסדר אתך.. שאליס לא עשתה לך כלום אני דאגתי לך" היא אמרה ,”אל תנסי לנחם אותי בדברים אחרים.. ואת לא דאגת לי לפחות אל תשקרי לעצמך..את דאגת שאם יקרה לי משהו את תאבדי את התקווה האחרונה לראות שוב את ויליאם" הוא אמר מסתובב בחזרה, “זה לא ככה..” היא מלמלה , “בבקשה תפסיקי" הוא אמר והלך, היא עקבה אחריו עם מבטה עד שנעלם בין הבקתות , היא נשארה עומד שם עוד מספר שניות עם מבט מושפל, לאחר מיכן היא הסתובבה וחזרה לביתה.

ביל הגיעה לבקתה שלו בעוד הבעה עצובה על פניו ,הוא ניגש לדלת שלו פותח אותה, “ביל!” הוא לפתע שמע את טום והסתובב, “בוא לפה!!” אמר טום מסמן לו עם היד לבוא, הוא ישב עם ג'ייד ליד השולחן שלהם בחוץ, ביל סגר בחזרה את הדלת וניגש לשולחן, “בוא שב איתנו.. מה יש לך? למה אתה עצוב?” שאל טום , “סתם... כלום" מלמל ביל והתיישב לידו, “זה בטוח משהו שקשור להיילי!” אמרה ג'ייד , “אולי" אמר ביל, “ נו מה יש??” שאל טום, “עזוב .. נדבר על זה אחרי זה... אני הולך לנוח קצת" אמר ביל וקם ,”איך שאתה רוצה.. אבל אתה יודע שאם אתה צריך לדבר אני תמיד פה" אמר טום, “כן..סבבה...” אמר ביל והלך. “אם הוא לא יספר לך תגיד לי אני הוציא את זה מהיילי" אמרה ג'ייד , “הוא יספר לי... הוא תמיד מספר לי הכול...” אמר טום וקם , “לאן אתה?” שאלה ג'ייד וקמה גם היא , “אני חושב שהוא צריך אותי עכשיו" אמר טום והחל ללכת לכיוון הבקתה, “טוב אני אלך להיילי...” אמרה ג'ייד.

"היילי?” שאלה ג'ייד דופקת על דלת הבקתה שלה, “פתוח כנסי" ענתה לה היילי, ג'ייד פתחה את הדלת ונכנסה פנימה סוגרת אחריה , היא ניגשה להיילי שישבה עם מבט חלול על הספה, “מה קרה בינך לבין ביל?” היא שאלה והתיישבה לידה , “אני ...אני נישקתי אותו.. ועכשיו אמרתי לו שישכח את זה ושלא קרה כלום מבחינתי" סיפרה היילי בעוד מבטה קופא בנקודה אחת, “למה?!” ג'ייד ספק אמרה ספק צעקה, “קודם כל אני אוהבת את ויליאם! אני מחכה לו … ושנית.. עוד חצי שנה ביום הדין... שתינו יודעות מה יקרה... מה יהיה אז אם אני אתאהב בו והיה איתו?!” היילי פרקה הכול , “אם תאהבי בו? נראה לי את כבר מטורפת עליו... חוץ מזה … את לא צריכה לעצור את עצמך ולחשוב על מה יהיה אז במקרה הרע לפחות חצי שנה כן תוכלי להיות איתו...” אמרה ג'ייד, “אני לא יודעת … קשה לי.. אני מפחדת .. אני לא רוצה לעבור את זה שוב... אני כ"כ סבלתי מלאבד את וליאם אני לא מוכנה לאבד עוד אהבה... “ אמרה היילי ועיניה התמלאו דמעות, “כן אבל את בעצמך אומרת שוילאים זאת האהבה האמתית שלך...אז עוד חצי שנה הוא יחזור ולא יהיה לך קשה לותר על ביל כי יהיה לך את ויליאם ..לא?” ג'ייד ניסתה להישאר אופטימית, “אני לא יודעת... אני לא מסוגלת פשוט.. ואת .. איך תחי עם זה שתאבדי את טום?” התעניינה היילי , “אולי עד אז אנחנו עוד נשנא אחד את השנייה, הוא בעצמו אמר לי שהוא לא טיפוס של קשרים ארוכים" אמרה ג'ייד , “שיהיה בכל מקרה אני לא יכולה לעשות לו את זה..הוא טוב מידי חמוד מידי, תמים מידי ...” אמרה היילי, “כן העיקר להקריב אותו בשביל ויליאם את יכולה" אמרה ג'ייד , היא מייד קמה ויצאה מהבקתה לא נותנת להיילי הזדמנות להגיב.

חג שמח