כלואה ולא בכוח

היי לך :)

זה מתבקש שקודם כל אציג את עצמי, אספר פרטים שוליים יותר ושוליים פחות על החיים שלי. טוב, זה לא הולך לקרות כי אני לא משתוקקת ממש לספר לכם מי אני. אני אהיה THE A GIRL.. וככה אוכל להיות כנה ואמיתית לגמרי.

עכשיו אני אמורה להגיד "החיים שלי כל כך משעממים!! אין לי מה לספר!!" אבל גם זה לא הולך לקרות, כי למרות הכל אני מאמינה שלאפאחד אין חיים משעממים. יש לי המון מה לספר, הבעיה היא שאין לי מושג איך מתחילים. ממה מתחילים. משפחה? חברים? אהבה? לימודים? אני מסוגלת לכתוב פוסט שלם על כל פסיק הכי קטן בחיים שלי, אני רק צריכה לבחור את נושא הפתיחה, את נקודת הזינוק. אחר כך אף אחד לא יעצור אותי :P

אולי אסביר את השם שבחרתי לבלוג שלי, כי אני לא עושה שומדבר סתם!

אז השם של הבלוג שלי מתאר בעצם את מה שאני חושבת על החיים האלה באופן כללי - שיש כל כך הרבה יופי בעולם. יש מקומות מרהיבים, פרחים, ריחות, צבעים, נופים, חיות ומה לא. יש הרבה טוב, הרבה אהבה, "ביחד", אמונה והמון המון "יהיה בסדר".

והעולם מאוזן. לצד כל הטוב הזה ישנו הרע, שהוא לפי דעתי, השתלט על העולם שלנו, ובגללו אנחנו לא תמיד שמים לב לטוב. אנחנו לא רואים את הנקודות הלבנות בתוך כל השחור הזה.

אני ואתם, נמצא את הנקודות האלה!

כדי שלא ייוצר מצב שהפוסט הזה הוא סתמי לגמרי, אני חושבת שמצאתי את נקודת ההתחלה - אהבה.

במשפט אחד? - לא הייתה לי.

בהרבה משפטים? here we go....

קודם כל שיהיה ברור - אהבה היא דו צדדית. אם היא לא, אז זה המצב הכי עצוב שיכול להיות, וזאת לא אהבה מבחינתי. כאלה היו לי המון. טוב, לא המון. שתיים שלוש..

בזמן האחרון הייתי במערכת יחסים מאוד אינטימית, מאוד קרובה, הכי קרובה שיכולה להיות. אהבה לא הייתה שם. לא אצלי, ולא אצלו. תתפלאו איך תשוקה לבדה יכולה להחזיק שני אנשים יחד, גם אם אין להם שום דבר במשותף. זאת הייתה התקופה הכי טובה והכי אומללה בחיים שלי. טובה בגלל שסוף סוף הרגשתי מגע של גבר, הרגשתי שלמה עם עצמי והרגשתי רצון לחלוק אותי עם מישהו אחר. הרגשתי מרכז העולם, ויותר מכל הרגשתי יפה. בפעם הראשונה מאז ומתמיד הרגשתי יפה, הייתי בטוחה בעצמי. הבנתי שאני טובה מספיק, ושכל אחד שיהיה איתי מרוויח. באמת.

מצד שני, הרגשתי מלוכלכת, עצובה, חיכיתי לשיחות מעמיקות, לחיבוקים אוהבים, למילים יפות [שבאמת מתכוונים אליהן]. כל אלה לא הגיעו. רק כלום אחד גדול בכל פעם שלא היינו פיזית יחד. חיכיתי שאתגעגע, שארגיש פרפרים בבטן, אבל הבטן הייתה נחושה וחזקה. חודשיים של ביחד לא הצליחו לקרב בינינו באמת, אז זה נגמר.

בכל אופן, אני חושבת שזה הדבר הכי קרוב לאהבה שהרגשתי, וכמו שאתם רואים זה מאוד מאוד רחוק ממנה, כך שעוד יש לי דרך ארוכה, אבל אני אגיע! אני לא מוותרת! אי שם יש מישהו בשבילי...