כלואה ולא בכוח

בעצמי.

לגמרי.

בדיוק הבנתי את זה לפני יום יומיים.. כשהבחנתי בכמות התמונות שיש לי [ואני נוכחת בהן, דא!]. יש לי אותן גם במחשב הנייד, את כולן, לגיבוי. אבל זה לא חשוב.

אז המספר עומד על 769 תמונות. כן, מעניין.

שמתי לב גם שמי שאומר לי "שלחי תמונה" מסתבך לגמרי! אני פשוט לא יכולה להפסיק. אולי אני מתגאה בכישורי הצילום שלי, או בתווי פניי האלוהיים [יה, רייט.. בואו נשמור על פרופורציות..].

אני גם נורא אוהבת להסתכל במראה. זה מביך להודות בזה, איי נואו, אבל הבנתי שאנשים עם ביטחון עצמי חיים הרבה יותר טוב. מי שאוהב את עצמו, אחרים יאהבו אותו. זה מידבק.

טוב, אז נעזוב את הנושא הזה. לא כי זה לא חשוב, אלא כי אני עוד עלולה לפרסם פה תמונה ואז אין דרך חזרה :S

מה עוד גיליתי ביומיים האחרונים..? שלהוסיף את הפוסטים לקטגוריית "סקס" מקפיץ לך את מספר הכניסות בטירוף, במיוחד בשעות הלילה הקטנות. אממ.. מעניין.. אם כל אחד שנכנס היה גם מגיב, אז בכלל.. לא הייתי עומדת בקצב [ואני יודעת לעמוד בקצב...].

אז מסתבר שהאנשים בישרא הם לא רק אימואים, ילדות בנות 12, ממורמרים ודיכאוניים. הם גם חרמנים. זהו, הלכה התמימות..

עכשיו כשאני חושבת על זה בהיגיון [מה שאני לא עושה כבר חודשיים.. חופש גדול וזה...], להוסיף את הפוסט לקטגוריית "טוקיו הוטל" יתרום לי הרבה יותר. כן, זה יהיה מעניין.

בכלל, טוקיו הוטל זה משעשע. בגלל שהבלוג הזה אנונימי [בערך..] אז אני גם ארשה לעצמי לפרט בנושא. אם חפרו על זה בישרא יותר מדי [נראה לי שכן.. אבל אני מעולם מעולם לא דיברתי על הנושא הזה, אז אני משלימה פערים..] אז פשוט תגלגלו לפס האפור הבא. תודה.

אז טוקיו הוטל.. כן.. נתמקד בביל, כי כל השאר הם סתם אוויר.

סיפור מצחיק - במגזין GO, שזה סוג של מגזין אופנה לבנות כזה, ערכו את תחרות "הגבר הסקסי בעולם" השנתית שלהם. אני לא יכולה לתאר את השתוממותי למראה תמונתו של ביל קאוליץ לצד ג'וני דפ, בראד פיט, ג'וש הלוואי [אחחח], יהודה לוי, וונטוורת' מילר ורבים וטובים כמוהם. רגע, קבלו תיקון - נכתב שמו של ביל, והופיעה תמונתו של טום. חהחהחה כל כך לא מקצועי.. אבל אני מבינה את הדילמה.. בכל זאת, התחרות היא על תואר הגבר הסקסי ביותר.. ובמערכת העיתון בטח שמעו שמועות על ביל והיותו גבר, אבל לא ממש האמינו. אני מבינה אותם. לא שטום הוא התגלמות הגבריות.. אבל.. אממ..

ופה זה לא נגמר. בילי הסקסי הגיע למקום השביעי, משאיר מאחור גברים אמיתיים. [ג'וש לא איכזב, מקום רביעי :P]

ונראה לכם שלילדות השרוטות שהצביעו לו זה הספיק? לא ולא! עם פרסום הזוכים המערכת קרסה, בתלונות על כך שביל היה צריך להיות ראשון, ושמישהו חיבל בתוצאות. מלא מכתבים של מטומטמות כועסות [שבטח גם היו מלאים שגיאות כתיב, אבל טרחו לתקן אותן..] התפרסמו בעיתון. כולן סיפרו על מסע ההצבעות שערכו לו, ואיך כל אחת נכנסה להצביע לו בכל שעה וביקשה גם מחברות, ומחברות מחו"ל ובלה בלה בלה.. ומה היה למערכת להגיב על זה? "מכל מחשב נחשב רק קול אחד". חהחה! עבדן לחינם! You sooo deserve it..

זאת הייתה עוד הוכחה שלמעריצות טוקיו הוטל אין שכל, ויש יותר מדי זמן פנוי..

ולעידכון בנושא הפוסט שזעזע את כולם כל כך.. בקשר לאונס או מה שזה לא היה..

אני לא בקשר עם הבנאדם הזה. אני לא עונה להודעות ולשיחות שלו. אני מתעבת אותו. הייתי רוצה שימות. למדתי מזה, ואני אחשוב פעמיים לפני שאבטח ככה ביצור עם בולבול. לא נפגעתי, אני בסדר, שומדבר לא כואב, לא מבפנים ולא מבחוץ. מה שכן, אני מחכה בקוצר רוח לקבל את המחזור הבא שלי, זה יסגור את העניין לגמרי.

[אם אתם פעם ראשונה פה והנושא סקרן אתכם, תקראו שני פוסטים למטה.. זה קצת ארוך, אבל אל תגידו שיש לכם משהו יותר טוב לעשות, כי אין לכם.]

חבר שלי מתחמק ממני.

אהה, אולי בכלל שכחתי לציין את העובדה הזאת. אממ.. כן. אז יש דבר כזה, וזה ממש אתגר בשבילי. לשמור אמונים וכל החרטה הזה.. לא שאני אבגוד בו, חס וחלילה, כי הוא הבנאדם הכי מקסים שיש, ויש פה רגשות אמיתיים, אבל הוא פשוט מרוחק ממני. זה עושה לי רע, זה מכעיס אותי, ובא לי להרביץ לו, אבל אני לא באמת יכולה לספר לו את כל זה. אנחנו ביחד פחות משבוע, ואני פשוט רוצה יותר מדי. הפכתי להיות בנאדם מאוד אגרסיבי ודורש בזמן האחרון. נו טוב, יאהבו אותי גם ככה.

ממש ברגעים אלה אני מחכה לשמוע ממנו אם הוא יואיל בטובו לראותי היום.. I guess not :(

התחלתי לחשוב על החזרה לבצפר. חודש וחצי עברו בלי שחשבתי על זה אפילו לרגע, ועכשיו פתאום מעניין לראות מה מצפה לי השנה. אני מתכננת להשתנות וכל זה.. לא בשביל מישהו, אלא בשביל עצמי. צריך שיהיו סיבות לבוא לבית הספר חוץ מהסיבה שזה חובה.

אולי אני אהיה יותר נחמדה וחברותית? לא.. יותר מדי פריקים בכיתה שלי..

אולי אהיה מתבודדת דכאונית לבושה בשחור..? לא.. פריטי הלבוש השחורים הבודדים שיש לי זה גרביים, מכנסיי ספורט וחולצת בצפר. כן, זה לא לוק שאני מוכנה ללכת עליו שנה שלמה.

בקשר ללימודים אין לי שום החלטות וציפיות. אני טובה בזה. אין מה לפרט פה יותר מדי.

אז איזה שינוי אפשר לעשות..? אממ נראה לי שהוא כבר נעשה.. תפסתי ביטחון עצמי, ואני שמה זין על כולם! יהיה שמח :)

טוב, זה היה פוסט קצת חופר ודבילי, אבל תודו שלמדתם המון!

לחרמנים / חרמניות : מבינה את האכזבה שלכם מתמימותו של הפוסט שהרגע קראתם, אשוב לדרכיי המלוכלכות בפעם הבאה

אחרי יום שלם של בילוי במחיצתי [בכל זאת, החופש הגדול], הבנתי פתאום מה הבעיה שלי. חוץ מזה שאני בנאדם משעמם, חסר כל כישרון ותכלית, הגעתי למסקנה שאנשים בכלל לא רואים אותי. הם לא רואים את ה"אני הפנימי שלי".

האנשים שמכירים אותי בצורה שטחית ורדודה למדי מתחלקים לשתי קבוצות - אלה שבשבילם אני כוסית על, והם לא רוצים שום קשר אליי (אלא אם כן אתה ערס עם אובר ביטחון עצמי, שבטוח שיש מצב שאני ארק לכיוון שלך) ואלה שאני סתם חכמה בשבילם, וגם עם זה הם לא רוצים שום קשר.

אף אחד לא באמת רוצה לשמוע מה יש לי להגיד. טוב, לא אף אחד, רק אלה שיש להם בולבול. בואו נגיד שהרבה יותר פשוט לחבב בנאדם על פי המראה שלו. איש אחד חכם אמר לי פעם שמשיכה מינית זה הבסיס לכל מערכות היחסים בעולם הזה, מכל סוג שהוא. וואלה, צדק. אבל השאלה היא למה. למה אנחנו נותנים כזה ערך עצום למראה חיצוני? נראה לי שטוב הלב והיופי הפנימי של בנאדם יורד ביחס ישיר לרמת היופי החיצוני שלו. אני לא צוחקת! איך זה שהגברים הכי יפים שיצא לי להתקל בהם היו כל כך שקועים ומאוהבים בעצמם שאין לי מושג מי מסתתר שם בפנים? כנראה שישנו גיל מסויים שבו אדם יפה מבין- "וואלה, אני נראה טוב, מגיע לי הכל!".

ואני אומרת, מזלי שאני לא אגיע למצב הזה. למה? כי הייתי חכמה הרבה לפני שנהייתי יפה. אתם מבינים, זה חדש לי. בתור ילדה הייתי גבוהה מדי, משקפופרית שבכלל לא מודעת לעצמה.

ועכשיו, אחרי שהשלמתי עם הגובה, תפסתי ביטחון עצמי, נפטרתי מהמשקפיים והבטתי במראה, ראיתי בחורה מושכת ביותר. תלמידת תיכון שלא נראית נכון לגיל שלה בכלל :S . אז עמוק בפנים אני יודעת שאני יפה, אני רק שונאת להודות בזה בפומבי. ושונאת אנשים שרואים לנכון לציין את זה ולהוריד מערכם של כל אלה שהשיער שלהם לא חלק והעיניים שלהם הן "סתם חומות".

הבלוג הזה, למשל, זאת הזדמנות מצויינת גם לדבר קצת. הייתי יכולה ללכת על הדרך הקלה, לפרסם תמונות, פוסטים שלמים מלאים באהבה עצמית, ולקבל מלאן תגובות מכל מני חרמנים בני 13 שירצו ת'ICQ שלי. אבל לא! אני לא אגיע לזה! אני שווה הרבה יותר. הגבר הראשון שיגיע ויסתכל לי בעיניים כשאני מדברת, הוא יהיה ה-גבר שלי! סוד? נראה לי שמצאתי אותו :):):):)

לאחרונה שמתי לב לבעיה חמורה מאוד שנוצרה עכשיו. אני מחפשת את זה! אני מחפשת שגברים יתחילו איתי, יתעניינו בי, ירצו אותי, יחייכו חיוכים זדוניים.

לפני כמה ימים למשל, מישהו ממש ממש חמוד התחיל דווקא עם החברה שלי, ולא איתי. אני חייבת לציין שבהיתי בו כל אותו ערב לאחר מכן, ולא האמנתי. מה קרה? אולי השיער לא הסתדר לי טוב? אולי הג'ינס הזה לא מחמיא לי? נכנסתי כולי לסרטים!! ואז הבנתי - יש גם גברים כאלה. ואז הבנתי עוד משהו - אני מתחילה לתפוס מעצמי! גם אני מתחילה לחשוב שמגיע לי! ואני שונאת את זה!! חייבת שההרגשה הזאת תיעלם! חייבת! אני קודם כל בנאדם.. אני קודם כל בנאדם.. אני קודם כל.....

לקראת סיום.. הייתי חייבת להודות שפשוט לא הצלחתי להתאושש אחרי שראיתי ששני אנשים שלמים הגיבו לי בבלוג!! אני מרגישה מיוחדת.

ואם אתם מאלה שקוראים ולא מגיבים, אז לא חבל? לפחות תכתבו "קראתי." אני אבין אתכם.

אממ.. זהו בינתיים... "כוכב נולד" מתחיל עכשיו! אין מצב שאני אפספס את זה :P [ישראל בר און תעשה לי שלישיהההה]