אחרי יום שלם של בילוי במחיצתי [בכל זאת, החופש הגדול], הבנתי פתאום מה הבעיה שלי. חוץ מזה שאני בנאדם משעמם, חסר כל כישרון ותכלית, הגעתי למסקנה שאנשים בכלל לא רואים אותי. הם לא רואים את ה"אני הפנימי שלי".
האנשים שמכירים אותי בצורה שטחית ורדודה למדי מתחלקים לשתי קבוצות - אלה שבשבילם אני כוסית על, והם לא רוצים שום קשר אליי (אלא אם כן אתה ערס עם אובר ביטחון עצמי, שבטוח שיש מצב שאני ארק לכיוון שלך) ואלה שאני סתם חכמה בשבילם, וגם עם זה הם לא רוצים שום קשר.
אף אחד לא באמת רוצה לשמוע מה יש לי להגיד. טוב, לא אף אחד, רק אלה שיש להם בולבול. בואו נגיד שהרבה יותר פשוט לחבב בנאדם על פי המראה שלו. איש אחד חכם אמר לי פעם שמשיכה מינית זה הבסיס לכל מערכות היחסים בעולם הזה, מכל סוג שהוא. וואלה, צדק. אבל השאלה היא למה. למה אנחנו נותנים כזה ערך עצום למראה חיצוני? נראה לי שטוב הלב והיופי הפנימי של בנאדם יורד ביחס ישיר לרמת היופי החיצוני שלו. אני לא צוחקת! איך זה שהגברים הכי יפים שיצא לי להתקל בהם היו כל כך שקועים ומאוהבים בעצמם שאין לי מושג מי מסתתר שם בפנים? כנראה שישנו גיל מסויים שבו אדם יפה מבין- "וואלה, אני נראה טוב, מגיע לי הכל!".
ואני אומרת, מזלי שאני לא אגיע למצב הזה. למה? כי הייתי חכמה הרבה לפני שנהייתי יפה. אתם מבינים, זה חדש לי. בתור ילדה הייתי גבוהה מדי, משקפופרית שבכלל לא מודעת לעצמה.
ועכשיו, אחרי שהשלמתי עם הגובה, תפסתי ביטחון עצמי, נפטרתי מהמשקפיים והבטתי במראה, ראיתי בחורה מושכת ביותר. תלמידת תיכון שלא נראית נכון לגיל שלה בכלל :S . אז עמוק בפנים אני יודעת שאני יפה, אני רק שונאת להודות בזה בפומבי. ושונאת אנשים שרואים לנכון לציין את זה ולהוריד מערכם של כל אלה שהשיער שלהם לא חלק והעיניים שלהם הן "סתם חומות".
הבלוג הזה, למשל, זאת הזדמנות מצויינת גם לדבר קצת. הייתי יכולה ללכת על הדרך הקלה, לפרסם תמונות, פוסטים שלמים מלאים באהבה עצמית, ולקבל מלאן תגובות מכל מני חרמנים בני 13 שירצו ת'ICQ שלי. אבל לא! אני לא אגיע לזה! אני שווה הרבה יותר. הגבר הראשון שיגיע ויסתכל לי בעיניים כשאני מדברת, הוא יהיה ה-גבר שלי! סוד? נראה לי שמצאתי אותו :):):):)
לאחרונה שמתי לב לבעיה חמורה מאוד שנוצרה עכשיו. אני מחפשת את זה! אני מחפשת שגברים יתחילו איתי, יתעניינו בי, ירצו אותי, יחייכו חיוכים זדוניים.
לפני כמה ימים למשל, מישהו ממש ממש חמוד התחיל דווקא עם החברה שלי, ולא איתי. אני חייבת לציין שבהיתי בו כל אותו ערב לאחר מכן, ולא האמנתי. מה קרה? אולי השיער לא הסתדר לי טוב? אולי הג'ינס הזה לא מחמיא לי? נכנסתי כולי לסרטים!! ואז הבנתי - יש גם גברים כאלה. ואז הבנתי עוד משהו - אני מתחילה לתפוס מעצמי! גם אני מתחילה לחשוב שמגיע לי! ואני שונאת את זה!! חייבת שההרגשה הזאת תיעלם! חייבת! אני קודם כל בנאדם.. אני קודם כל בנאדם.. אני קודם כל.....
לקראת סיום.. הייתי חייבת להודות שפשוט לא הצלחתי להתאושש אחרי שראיתי ששני אנשים שלמים הגיבו לי בבלוג!! אני מרגישה מיוחדת.
ואם אתם מאלה שקוראים ולא מגיבים, אז לא חבל? לפחות תכתבו "קראתי." אני אבין אתכם.
אממ.. זהו בינתיים... "כוכב נולד" מתחיל עכשיו! אין מצב שאני אפספס את זה :P [ישראל בר און תעשה לי שלישיהההה]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
the A girl