ככה וככה.

טוב קודם כל, החלטתי לספר לקוראים קצת עליי. מכיוון שאני ביישנית (משהו שלא ידעתם עליי), אני אתחיל בדברים פשוטים.

תשאלו כל בן אדם שיוצר אומנות (אתם יכולים לקרוא לזה אומן למרות שאני לא מחשיבה את עצמי לאומנית) ותגלו שלכל אחד יש את השיטה שלו ליצור.

1)אלו שתוקעים את הראש במחברת,גם בשיעורים,ועסוקים בציור\סיפור\שיר חדש שהם יוצרים.

2)אלו שיושבים שעות מול יומן פתוח ומשקיעים את כל מרצם ביצירת הדבר ה'מושלם'.

3)ו... אני.

תהליך עבודה:

א. משעמם לי. אני חושבת על נושא שמעסיק אותי בזמן האחרון,(חושבת ומהרהרת הרבה. על המון דברים. עוד משהו שלא ידעתם).

ב. מנסחת שתי משפטים בראש.אני קודם חושבת אם בכלל אני יכולה להתחיל לכתוב על הנושא, ואז כותבת את זה בפלאפון. כן כן, בפאלפון. מי שמכיר אותי יודע שאף אחד לא נוגע בפלאפון שלי חוץ ממני,כמובן שאף אחד לא יודע למה.זו שיטה גרועה, אני יודעת,אבל לא הרבה יודעים שאני כותבת וככה אני פשוט נראית כאילו אני מסמסת.כמובן זה ממש בעייתי, לפעמים עולה לי רעיון לסיפור קצר, שמן הסתם לא נכנס ל'מזכרים' בהגדרות בפלאפון. כל עניין הכתיבה לוקח דקות ספורות, בלי שיפורים ובלי כלום, אם אתם מחפשים שלב עריכה, הוא לא קיים.

ג. מעבירה ליומן קטן ונעול. סודי ביותר, כתוב בו את כל שיריי אי פעם. סיפורים קצת קשה לכתוב בו כי כפי שכבר ציינתי, הוא קטן.

ד. מעבירה את הכל לבלוג קטן ואנונימי.  
 אם יש מישהו בבלוג הזה... תגיב, שאני אדע שאתה עדיין שם.
מאי הממש קטנה.