ככה וככה.

כשלוחצים על כפתור הכיבוי במחשב שלי הוא מתכהה ומתכהה עד שנהיה שחור, ונכבה. היה כל כך הרבה מה לראות במחשב לפני שהוא נכבה! חיים, מוזיקה, תמונות וצבעוניות אין קץ. אבל הוא לאט הפך לכהה יותר עד שהוא נכבה, וזה מה שאנשים יזכרו ממנו, את השחור והאפל בסוף ימיו. אנשים יזכרו אותך כמו ביום שלפני מותך, אף פעם לא כמו ביום שנולדת.

אני יודעת שאנשים יזכרו אותי כאפלה ודיכאונית אבל הייתי רוצה שיפסיקו, ולא יזכרו כלל.

אני לא כמו שהייתי לפני יומיים, וזה מבלבל אנשים.מדמות שמחה ומשתפת, מאושרת ואמיתית הפכתי לדמות שקטה ודיכאונית ששומרת על זכות השתיקה.

הלוואי שאנשים יזכרו אותי כמי שאני, ולא כמו שקל להם לזכור. כי קל לזכור בתוויות, בסטיגמות. לפי מראה, לבוש או התנהגות חד פעמית. קל ונוח לשייך אנשים לחבורה מסוימת, וזו כל הזהות שלהם.

לפחות החברים קרובים אותי כמי שאני. לעיתים שמחה וצבעונית, ולעיתים שקטה ומהורהרת. רק חבל שהם מתעקשים 'לדבר איתי על זה', שזה הדבר האחרון שבא לי לעשות בימים האחרונים.

סוף שבוע רגוע

מאי הממש קטנה.