ככה וככה.

הסיפור לא ממש מוצלח, ולא השקעתי בו יותר מידי אבל הנה:

חכמולוג גדול\ מאי הממש קטנה

'כבר הרבה זמן שאני חושב על הרעיון הזה. לעזאזל, תכננתי כל פרט ופרט! איך להגיע למצב שאני אהיה לבד, איך לדאוג שההורים לא יחפשו אותי בשעות הקרובות לא שזה כזה קשה בזמן האחרון' יוגב ישב באוטובוס ונהנה מהבדיחות הפרטיות שלו, אך זה לא הקל עליו את המשימה שהטיל על עצמו.

לא היה כל טעם לשכנע אותו לוותר,יוגב היה חכמולוג ידוע. בריבים עם ההורים שלו הם אף פעם לא טרחו להסתיר את זה "יוגב מספיק! אנחנו לא נרשה את הדיבור המזלזל הזה!" צרחה עליו אמו לפני שעה קלה "מאז שצבעת את השיער אתה מתנהג כמו מישהו שאתה לא" היא אמרה בעודה מעבירה את מבטה המזועזע על השיער השחור והחלק שיוגב סידר בפוני ארוך שמסתיר חצי פרצוף.

"אבל זה בדיוק מי שאני!" הוא ענה בתסכול "מאז שהכרתי את החברים שלי אני מרגיש כאילו מצאתי את היוגב האמיתי, זה שאתם טרחתם להסתיר מתחת נימוסים ובגדים מכובדים כביכול" הוא הצביע עליהם באצבע מאשימה, מסתכל על בגדיהם המצוחצחים והנקיים ועל בגדיו השחורים והקרועים.

"הילד שלך הוא פושטק!" צעק אב המשפחה "לובש את השחור הזה כל הזמן ושומע את הרעש הזה בעוצמה ששומעים אפילו אצל השכנים"הוא החווה בראשו אל האזניות שבצבצו מקצה כיסו של יוגב כל הזמן ונחר נחירת בוז גדולה.

"מוזיקה" התפרץ יוגב "קוראים לזה מוזיקה! ו'השחור הזה' זו אמירה חברתית, אם אי פעם הייתם מקשיבים לי הייתם יודעים" הוא יצא החוצה אל העיר הסואנת ותפס את האוטובוס הראשון לתל אביב.

באוטובוס גילה שהשטר שהיה בכיסו אכן יספיק גם לאוטובוס אחר, שייקח אותו למרכז העיר.

'לא טעיתי' הוא חשב בעודו שומע את המוזיקה האהובה עליו כל כך 'זה יוצא מספיק כסף לשתי האוטובוסים' יוגב הרי ידע שזה יספיק, הוא תכנן את היום הזה לפרטיו הקטנים ביותר.

'אולי אפילו אני אקנא משהו לאכול. כן, אני חושב שאני אוכל, כדי שאני לא אמות מרעב' יוגב צחק בקול מהבדיחה הקטנה שלו, מה שהפחיד מאוד את החייל הרדום שישב לידו וגרם לו לעבור לשבת כמה ספסלים מאחוריו. 'טוב נו, זה לא מה שישנה לי את היום' חשב יוגב בפרצוף נחוש 'אני צריך להתרכז במשימה, בכל זאת אני עובד עליה כבר חודשים' בכל יום אחר היה יוגב נעלב מאוד אך היום כלום לא משנה כמו היעד הבא שלו, ומה שהוא מתכוון לעשות שם.

'זהו, הגיע הזמן' החליט, 'אני חייב לבצע את מה שהחלטתי, והרי יש לי את כל הסיבות בעולם לעשות את זה' ובעודו מגיע להחלטה הסופית הזאת הוא התקרב עוד יותר לשפת המדרכה.

באותו רגע על הגג של עזריאלי לא ישב אף אחד כפי שצפה יוגב.

רק נער אחד ששיערו שחור וחלק ובגדיו שחורים כמו הליל קפץ אל תוך הכביש הסואן, מגובה שיכול לשבור לו את המפרקת. אבל הוא הרי ידע את זה, יוגב היה חכמולוג כידוע.

הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285

נקווה שזה יספיק