החיים מבעד לקשת.

"סליחה שאני לא מושלמת!"

שיר החזירה צעקה לרוני.

"טוב אל תצעקי עליי!,יאללה לא רוצה להייות חברה שלך יותר.

סתכלי על עצמך פרה!איככ איך יכולתי להסתובב אם מכוערת כזאת?!"

אמרה רוני בכעס לשיר.

שיר התחילה לדמוע.

"נכון את צודקת,אני לא מושלמת"

לחשה שיר והלכה.

רוני נשארה המומה ומלמלה לעצמה "יופי..אני כן מושלמת.."

שיר הלכה ברחוב,במקום שאף אחד לא היה.

הרחוב היה דומם רק הרוח שפוגעת בעלי השלכת נשמעה.

עלה התנופף ברוח ונפל על הרצפה,ככה בדיוק הרגישה שיר.

"אני לא מושלמת,אני יודעת.אף אחד לא מושלם.

גם לא היא,מאיפה יש לה את הזכות להגיד עליי דבר כזה?"

לחשה לעצמה שיר וכמעט בכתה,

נשמעו צעדייה של שיר ההולכים ברחוב השקט,שום דבר לא היה שם,

שום נפש או חיה.

רק רוח,שיר,והדמעות שלה.

היא הלכה בין עצי השלכת השביל היה מכוסה כולו בעלים,

היא עצרה בפתאומיות והרימה את ראשה.

היא ניגבה את הדמעות בלהט.

ואמרה הפעם בקול חזק יותר.

"אני לא מושלמת!אבל זה בסדר! אף אחד לא מושלם

אז שהרוני הזאת תבין,שגם היא לא מושלמת

לכל אחד ישנו פגם וחסרון,אין דבר כזה מושלם

זאת סתם מילה שמישהו שהיה משועמם המציא."

היא חייכה והרגישה סיפוק ולמה שאמרה.

ובאותו רגע שיר לא הייתה היחדידה ששמעה את זה.

רוני הציצה מאחורי עץ שלכת גדול.

הדמעות זלגו על פנייה.

"אף אחד לא מושלם".

לחשה לעץ,והלכה בעצב.