החיים מבעד לקשת.

אתה מסתכל עליו,מקנא.

הקנאה הורגת אותך,איך שהוא נראה מושלם.

הוא רזה,רגליים יפות ודקות,השיער,השיער הגולש על הכתפיים.

השנאה שאתה חש כלפיו,היופי שלו הורג אותך.

אתה רוצה להיות הוא,במקומו,העיקר להיות מושלם כמוהו.

ואתה לא מבין,לא מבין איך הוא נראה ככה ואתה לא.

אתה מסתכל עליו וחושב,חושב ולא מצליח להבין איך הוא עושה את זה.

אך כשהשמש נעלמת גם הוא נעלם.

ואתה מרגיש משוחרר ובטחון עצמי.

כי אותה הדמות המושלמת נעלמה.

ואז כשהשמש מופיע אתה שוב רואה אותו,הולך כאילו הוא יותר מכולם.

והרגליים שלו יפות,חלקות וארוכות ארוכות.

הו,השיער שלו,גולש אל מתחת לכתפיים,צבעם שחור,וכמעט אפשר להריח אותו.

ידיו ארוכות ודקות דקות,והוא כה רזה,נראה כאילו הוא לא אוכל כלום בשביל להכנס למכנס הזה.

אבל לא,זה לא נכון,הוא רזה מטבעו והמכנס מתאים לו כמו כפפה ליד.

השמש יורדת והוא נעלם.אתה שמח,אתה מרגיש שוב יפה.

והנה היא שוב עולה,כמו בכל יום אתה רואה אותו.

אפשר כמעט לראות את החיוך שלו,את עינייו שבודאי כה יפות.

הקנאה הורגת אותך,אתה רוצה להיות כמוהו.

כמו אותה הדמות המושלמת.

שגם לך יהיו רגליים כה יפות וארוכות,ידיים לא מגושמות חלקות.

אתה רוצה שיהיה לך אותו שיער כמו שלו,מבריק,וגולש.

אך אתה לא מבין,חושב ולא מצליח להבין.

שבעצם,זהו הצל שלך,ללא הבטן,הידיים המגושמות,הרגליים הקצרות,השיער הלא מסודר.

ללא כל חסרונותייך,אתה מקנא בעצמך.

אילו רק הבנת שגם אתה נראה ככה,בדיוק כמו אותה הדמות,הצל שנעלם מידי פעם.

אילו רק הבנת שאתה מקנא בעצמך,אילו רק הבנת שהוא..אתה.