לילה מחוסר שינה ...
ועדיין לא עייף לי. התחשק לי להתפרק, שמתי מטאל ברקע והחלטתי לפרוק הכל בשירה צעקנית , תנסו זה עוזר.
3 סגריות אחרונות מתגלגלות על השולחן, המאפרה מפוצצת , ובקבוק בירה זרוק על הרצפה .
מזכיר קצת סרט ישן על נרקומנים ...
האור עמום ואני לבד.
הוא בעבודה עכשיו . מחר אני סוף סוף עוזבת את אילת , העיר שנראת לי כלכך מקוללת... ,
ואני מקווה לא לחזור יותר . לפחות לא בשבילו .
בכלל, אם לחשוב על זה לעומק, אילת לא עשתה לי את זה.
ואני לא חושבת שאני יצליח להנות בה גם אם אני יבוא בשביל לבלות .
אבל מצד שני ...
גם כרמיאל המסריחה הזאת ... כל כך מעצבנת .
מלאה באנשים וריקה מאנושיות .
כולם רק מחפשים לאן לדחוף את האף שלהם , ולא אני לא סתם ממורמרת . פשוט ... זה ככה!
לעומת זאת , אני אוהבת את חיפה . עיר כלכך חייה בעייני!
אבל זה לא מה שרציתי לדבר עליו .
האמת , שאני בעצמי לא יודעת על מה אני רוצה לדבר ,
אני פשוט כותבת ... כותבת, כותבת, כותבת ... כדי לפרוק! כדי להרגיש הקלה, להוריד מעצמי את כל הכובד הזה !
כי האמת ? , אני מרגישה כאילו אני מכוסה סלעים .
מרגיש לי כלכך עצוב ... וכל השנאה הזאת ... זה פשוט לא אני. אבל זה משתלט עליי,
אני לא יכולה להיות איתו, וברגע שאני עוזבת אותו ... הוא מוצא את מי "לחבק בלילה" ואז בפנים הכל קופא, והעור שלי נשרף .
ואז ... אני חוזרת . כדי להאמין שהוא שלי .
עדיין .
אני כלכך רוצה לבכות , אני לא מצליחה , זה מתסכל אותי . אני רוצה להוציא הכל . לשטוף עם הדמעות , הרי אומרים שבכי מקל ... לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rittie ^_______^