התיישבתי לי בנוח על הספה, תפסתי סגרייה , מלברו אדום ... הדלקתי ושאפתי את העשן עם עיניים עצומות בנסיון לבכות .
ולא הצלחתי ...
"אתה סוחט לי את כל הדמעות" זה המשפט שאמרתי לו כשבכיתי בפעם האחרונה שבכיתי בגללו, שבכיתי בכלל .
הסתכלתי סביבי... הוא ישן על הספה , כופסאת סגריות על השולחן ואילת החמה מחוץ לחלון .
כלכך רחוק מהבית . בשבילך . כלכך רחוק מהבית . לשווא.
אחרי שסלחתי ונסיתי לשכוח את הטעות שאתה עשית , ואני ניסיתי לתקן ...
אחרי שהלכת עם בחורה, שלא נתנה לך כלום , חוץ מלילה ארוך יותר וכוס וויסקי עם קרח שבסוף יימס כמו הלב שלך , כשאני לא יהיה - ואתה תגלה שאתה בעצם ... לבד!.
ובמצב שלך - אתה תיהיה לבד.
הרי מי אוהבת לסבול ? .
במשך החודשים האחרונים שלנו ביחד , שמתי לב האור של פעם כבה, אבל לא וויתרתי ... כי רציתי להאמין , שאולי יהיה טוב יותר, ועם הזמן לא שמתי לב ... איך האמונה נעלמת ונשארת רק אני,
עם היצר הרס עצמי שלי ככל הנראה, הרי למה אני איתך ?!.
ניסיתי להרחיק את הכאב, פיזרתי חיוכים גם כשהסכינים בגבי שרפו לי ... גם כשהלב נטלש , גם כשהנשימה נעצרה,
"הטבעתי את הכאב" בתוך כמויות אדירות של אלכוהול ועירבבתי אותו ביציאות , בהכרויות עם אנשים חדשים ...
אבל אף אחד לא עורר אצלי את הניצוץ הזה שאתה עוררת - אז , לפני שנתיים .
שום רגש - ריקנות .
אני מרגישה את הכעס , התסכול והכאב בתוך עצמי, אני חווה אותו יום ולילה ... ונועלת אותו שם.
כי זה לא נוגע לאף אחד , אפילו לא לך .
נגמרה הסגרייה.
עכשיו הידיים שלי ריקות . וריח של עשן עומד בחדר.
מחניק לי . מחניק לי איתך , מחניק לי בלעדייך כי ככה או ככה לא טוב לי .
כבר שכחתי מה התחושה של לב שבור...
"בחיים לא בגדו בי" ... אמרתי פעם , ועכשיו אני שותקת .
אני מאחלת לך , שההיסטריה שלי תבוא לך בחלומות ולא תיתן לך לישון . גם כשהעיניים ישרפו לך .
פעם אמרת לי, שאתה בחיים לא תעשה לי כואב, כי עשו לך כואב, כי הרגשת את זה על בשרך .
אז כנראה שאתה יודע איך זה מרגיש כשעור שלך נשרף מעלייך .
כשהלב צורח והנפש רוצה להמלט ...
והננה עוד סגרייה אחת בדרך.
בטח כשתעורר תתעצבן שסיימתי לך את כל הכופסא ושלא יהיה לך מה לעשן בעבודה .
אבל זה לא אכפת לי - תתפוצץ.
לפעמים אני חושבת לנקום בך .
לאט לאט, לגרום לך להתמוטט , לאבד הכל .
שתשאר לבד . שתרגיש כאב.
אבל בסוף , זה לא מה שיעשה אותי מאושרת . :(
אפילו חשבתי שעדיף שתמות כי רק ככה אולי הכאב יעבור בסוף, כמה שזה נשמע אנוכי .
אז אומנם שברת לי את הכנפיים ... בסוף אני ימריא. רחוק מכאן, רחוק ממך .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rittie ^_______^