אני אפרד היום מדניאל.

הוא ילד כ"כ מקסים,

וכ"כ טוב אליי,

ולא חסר לי כלום איתו!

אבל,

אני לא אוהבת אותו.

אני לא יודעת איך הוא יקח את זה,

אני מקווה שהוא יבין.

חברה אמרה לי, שאם לי טוב, אז להישאר.

טוב לי מצד אחד,

אבל מצד שני,

איציק.

חברה דיברה איתו

והוא אמר, מה זה משנה, גם ככה יש לה כבר חבר.

אני לא יודעת איך לקחת את המשפט הזה.

לראות אותו כל יום בבית הספר, בלי לדבר,

להסתכל מרחוק,

או לשים לב שהוא מסתכל .

קשה לי, וכואב .

שלחתי לו היום הודעה לאייסי,

הוא ענה בסימן שאלה.

שאלתי מה נשמע,

והוא כבר לא ענה.

איצ'קו שלי, אני כל כך אוהבת .

תמיד אומרים לי שעם הזמן אני ישכח, הזמן ירפא את הכאב,

שאני לא יאהב אותו כל החיים.

אני מקווה שזה נכון,

אבל בינתיים, עבר כל כך הרבה זמן,

והכאב לא נגמר.