אני אוהבת את איציק.

והוא לא איתי,

אני לא יודעת ולא יכולה איך להסביר כמה רע לי,

וכמה עצוב לי וכמה קשה לי בלעדיו.

אז השלמנו בערך לפני כמעט שבוע,

שלחתי לו הודעה באייסי, שאלתי מה שלומו וכולי ..

ודיברנו, היה נחמד..

אחרי יום או יומיים, שעברנו אחד ליד השני בבית הספר,

אמרתי לו מה נשמע איציק והוא אמר מה נשמע ..

אני אוהבת אותו,

כל כך אוהבת, שקשה לתאר בכלל,

אני אתן דוגמה, שאולי תנסו להבין

אם חס וחלילה הוא היה צריך השתלת לב,

ואף אחד בעולם לא מתאים, חוץ ממני

אך אם אתן לו את ליבי - אמות ,

ואם לא, הוא ימות.

בלי לחשוב פעמיים, הייתי נותנת את ליבי .

אני אפרד היום מדניאל.

הוא ילד כ"כ מקסים,

וכ"כ טוב אליי,

ולא חסר לי כלום איתו!

אבל,

אני לא אוהבת אותו.

אני לא יודעת איך הוא יקח את זה,

אני מקווה שהוא יבין.

חברה אמרה לי, שאם לי טוב, אז להישאר.

טוב לי מצד אחד,

אבל מצד שני,

איציק.

חברה דיברה איתו

והוא אמר, מה זה משנה, גם ככה יש לה כבר חבר.

אני לא יודעת איך לקחת את המשפט הזה.

לראות אותו כל יום בבית הספר, בלי לדבר,

להסתכל מרחוק,

או לשים לב שהוא מסתכל .

קשה לי, וכואב .

שלחתי לו היום הודעה לאייסי,

הוא ענה בסימן שאלה.

שאלתי מה נשמע,

והוא כבר לא ענה.

איצ'קו שלי, אני כל כך אוהבת .

תמיד אומרים לי שעם הזמן אני ישכח, הזמן ירפא את הכאב,

שאני לא יאהב אותו כל החיים.

אני מקווה שזה נכון,

אבל בינתיים, עבר כל כך הרבה זמן,

והכאב לא נגמר.

יש לי שעורה,

לא הלכתי לבצפר.

אני רואה את איציק כל יום,

ואולי גם 5, 6 פעמים ביום.

שזה נורא קשה ונורא כואב

שהוא אפילו לא מסתכל,

אני משחקת אותה לא מסתכלת, ושהוא לא מסתכל,

אז אני מסתכלת,

הלוואי שגם הוא.

התעוררתי מקודם,

חלמתי עליו.

אנחנו באולם אירועים גדול,

אני מלצרית, הוא לא.

לא דיברנו בהתחלה

אבל הסתכלנו אחד על השני..

אחר כך הוא עשה פרצוף עצוב והתקרב אליי

ונישק אותי.

התחבקנו והתנשקנו הרבה

ואז הוא היה צריך ללכת, והוא נישק אותי לפני שהלך.

אחר כך,

משום מה דמיינתי הרבה אנשים בתור איציק

וגם גנבתי פלאפון בשבילו.

בסוף התברר לי שאיציק היה רק בהתחלה,

הוא זה שנישק אותי והכל,

אבל אחר כך הוא הלך

ואני כל כך רציתי אותו, כל כך רציתי איציק

שדמיינתי הרבה אנשים בתור איציק.

הבנתי מה2 משפטים שמעלי משהו,

שאני כל כך רוצה את איציק,

שאני מחפשת כל אחד שדומה לו.

כמה קשה לראות אותך בכל בוקר..

אתה לא מתאר לעצמך!

לשמוע את הבנות במחששה מדברות עלייך,

כמה שאתה יפה, כמה שאתה מקסים,

כמה שהן רוצות אותך .

כמה כואב זה לשמוע אותן מדברות עלייך,

אתה שהיית, פעם, שלי .

שהלכת היום בהפסקה לעשן,

ראיתי אותך,

ובכל זאת הלכתי אחריך, עם חברות כמובן.

ואתה ישבת שמה, ועישנת,

ואני, הלכתי הרחק ממך לעשן,

ובכל פעם שלא הסתכלת

אני הסתכלתי עלייך.

כמה קשה זה לראות ולא לדבר.

לראות ולא לחבק,

או לשאול לשלומך.

אתה לא יודע כמה זה קשה.

היום ידידה שלך שאלה אותי למה באתי דווקא לפה.

אמרתי כי היה לי ג' .

אבל אתה יודע שזה לא נכון,

באתי בגללך!

בגלל האהבה שהייתה בינינו.

שהייתה ונגמרה.

שאלו אותי גם , אם היינו חברים,

ענו בשמי, וחלק אמר שכן, חלק אמר שלא.

ואני פשוט אמרתי, לא בא לי לדבר על זה, יום טוב, והלכתי.

אני מתגעגעת אלייך.

זה נורא קשה.