פרק 2 – מל : הוא אפילו לא מראה את זה

קייסדי יצאה מספר דקות מאוחר יותר, נשארתי לבדי בחדרי הקטן , אשר קירותיו צבועים לבן, לבן משעמם .

היה קר , ניגשתי לארון הישן הניצב בפניה ימנית בחדר , ושלפתי משם סוודר ירוק , "מל!!" נשמעה צעקה של אישה מבוגרת , סידרתי את השער ויצאתי מן החדר , בלובי שרר מין שקט מפחיד כזה ,

"מל .. בואי הנה " זירזה אותי ג'ייד אם הבית , "למה?" אני שואלת אותה ובאה בריצה,  "יש ילד חדש .." היא  מסבירה  לכולנו .. בנות אחדות התלחששו , התפללו שיהיה יפה . בנים אחרים חששו למקומם , היה ניתן לראות את הבעת פניו המודאגת של כריס ,  אולי ה"חדש" יתפוס את מקומו?

ורק אני  , רק אני לא חשבתי על כלום , אפילו קייסדי .. גם היא התלהבה , "בן חדש?" שאלה איימי, "כן.." סיפרה ג'ייד. 

איימי פערה עיניים , וכמו שאני מכירה אותה התחילה לדמיין לעצמה שהיא ובן החדש , יהיו ביחד.. כמו נסיך ונסיכה ויחיו באגדה . יש לה דמיון מפותח מדי .

"מל?" שאלה ג'ייד , "יש לך משהו להגיד?" היא שאלה אותי , "לא ,למה ?" אני שואלת ולא מבינה מה פשר השאלה , אם היה לי משהו לומר .. היא לא חושבת שהייתי אומרת אותו?

"תגידי .. איך קוראים לו?" שאלה קייסדי , "אני חושבת שהארי  ," מלמלה ג'ייד.

הארי ,  הארי .. כמו ההוא שכתב ביומן? חוטי המחשבה שלי המשיכו לעבוד שעות נוספות , התחלתי לחשוב , מה אם הארי הוא הארי ההוא? שכתב ביומן? אני הוזה! מה הסיכוי שזה יהיה אותו ילד?

"אתם יכולים להתפזר , " שיחררה אותנו ג'ייד , "מל?" שאלה אותי קייס וניגשה לעברי, "מה?" אני שאלתי אותה בעודי ממשיכה לחשוב על העניין .

"מה אם זה אותו הארי?" היא שאלה אותי,  כאילו קראה את מחשבותיי. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שקלעה בול במה שחשבתי.

"גם אני שואלת את עצמי את אותה שאלה " אני משיבה לה.  "בואי .." מבקשת ממני קייסדי ,"אין לי כוח " אני משיבה לה , היא מפנה לי את גבה והולכת . 

אני יודעת לא להתייחס ברצינות "לקטעים" האלו שקייס עושה לי , "מל!!" צעקה אלי איימי, "מה מה? !!" אני משיבה בעצבנות , מה קורה לכולם שהם מחפשים אותי פתאום?

"הוא מגיע .. "היא מודיעה לי , "מה אכפת לי ממנו ? " אני משיבה לה , באמת שלא היה לי אכפת ממנו , אני עוד לא מכירה אותו בכלל . מה לי ולו?

אני יודעת , אולי אני קשה מידי .. אבל ברצינות ? מה עשו ממנו אליל, מסכן .. הן אפילו עוד לא מכירות אותו , והן כבר מתווכחות מי תהיה איתו.

הדלת הגדולה של המעון חרקה , משמע מישהו נכנס , המישהו הזה קרוב לוודאי היה הארי , אולי אותו הארי מהיומן.

פתאום גל של סקרנות רץ בתוכי , אני חייבת ללכת לוודאי שזה לא אותו אחד , להישאר רגועה .

רצתי לעבר  דלת הכניסה , נער נכנס .. כנראה זה הארי ,הוא השפיל מבטו , נראה שנפל עלינו ילד ביישן , ילד שאנחנו לא רגילים לקבל כאן . פה נמצאים , ילדים בעלי ביטחון עצמי שואף ל100 מתוך 100 .

והיוצא דופן .. יישאר , תמיד ... יוצא דופן , ובכל אופן .. היה בו משהו מעניין , משהו מלהיב . הוא נראה בן אדם טוב , דבר שלא רואים כאן הרבה ,אפילו אני לא מלאך , עם כנפיים והילה , ואני גם לא מציגה את עצמי כאחת שכזאת .

"היי.." הוא אמר בביישנות , הבנים צחקקו מעט ונרגעו , הוא היה נער יפה תואר , אבל בגלל הביישנות שלו הם לא דאגו , וידעו .. שהוא לא "ייקח" להם אף אחת מהמעון .

"מלאני .." צעק אלי כריס , סובבתי את ראשי , "תצטרפי אלינו?" הוא שאל אותי .. והמשיך ללכת לעבר החצר , לא השבתי לו ורק עקבתי אחריו .

התיישבנו בחצר האחורית , ב"מסתור" שהיה לנו , אני כריס ועוד כמה חברים , הם הדליקו סיגריה , והציעו לי גם .

"מאיפה למדתם שמציעים לבנות?" אמר כריס , וקם ממקומו .

הבנים השתתקו ,  כמו תמיד . כשכריס מעיר על משהו , העולם מתהפך , אם כי עליי להודות שהוא  התנהג בג'נטלמניות מאז ומתמיד , במיוחד כלפיי.

"איזה מזל  .." אמר ונאנח כריס , "מה מזל?" שאלתי אותו . הבנים האחרים עוד היו בשקט , והמשיכו לעשן .

"מזל שהארי הזה ... לא משהו , אני לא רוצה שהוא ייקח לנו אותך.." הוא אמר וצחק , ",

"מה זאת אומרת הוא לא ייקח אותי ממכם?" אני שואלת אותו בפליאה , "כן.. את יודעת .. " הוא מתחיל לומר, הבנים האחרים מצחקקים להם , בשפה שרק הם מבינים , משהו משולב בין רוסית לגרמנית . לכו תבינו .

"האמת שלא הבנתי .." אני מסבירה לו , "תראי, לא אכפת לי מהבנות האחרות .. אבל את.." הוא ממשיך, "מה?" אני שואלת ולא מבינה. באמת שלא הבנתי, אני וכריס ידידים מאוד טובים , כמו אחים .

מאז שנכנסתי לפה , הוא שמר עליי תמיד.

"את יודעת כמה שאת חשובה לי ? נכון? " הוא שינה נושא , הנהנתי בראשי , "תני חיבוק" הוא מבקש, ואני מחבקת אותו , וחושבת בלב "מה עובר עליו?"

"בקיצור , אני לא רוצה שתסבלי .." הוא מסביר את עצמו, "ולמה שאני אסבול? "אני שואלת אותו מבולבלת , "יש גברים .. שעדיף לך לא להכיר " הוא ניסה להסביר לי , "אם אתה אומר" אני משיבה לו וממשיכה לחבקו.

"היי , מלאני! גם אני רוצה חיבוק!" השתעשע ג'יסי , "מאוד מצחיק .." אני עונה לו, כריס לא אמר דבר, רק הביט בו במבט של "אני ארצח אותך" , אני יודעת שהאהבה שהוא רוכש אליי, היא אהבה אמיתית של ידידים , ושזה מה שהוא רוצה ממני , ולא יותר .

"את כמו אחות בשבילי .." הוא אמר , הופתעתי ממנו . לא ידעתי שהוא מסוגל לומר כאלו דברים מול חברים שלו, אני מחייכת , לא עונה לו . מעדיפה להראות חכמה במקום להוכיח שאני לא .

"איך כבר קוראים לו? הנרי? " שאל ג'יסי בזלזול  "הארי!" אני מתקנת אותו בגסות , "טוב... תירגעי " הוא עונה וצחוק , "ג'יסי .. תוריד פוזה ! מה תפסת תחת!!" צועק עליו כריס , "היא שלי!" הוא ממשיך ומחבק אותי חזק , הבנים מצחקקים , וגם אני מחייכת . הוא בן אדם מקסים , אם כמה שהחיים שלו קשים ... הוא אפילו לא מראה את זה .

. . .

בערב .. נכנסתי לחדר , החלטתי שאפתח את היומן , לראות אם עוד משהו כתוב .

יומני היקר ,

החלטתי שככה אני אקרא לך  , "יומני היקר" .

היום אחר הצהרים .. נכנסתי למעון ..

התחלתי לקרוא , מעון? הארי? זה לא יכול להיות! איך יתכן שאני קוראת ביומן של הארי,  מתי ..

מתי לאזעזעל הוא הספיק להיכנס לכאן ולכתוב ביומן , שלי!!

משהו מוזר, מוזר מאוד ..

אני חייב לציין , שהיה ממש מפחיד. כולם נעצו בי מבטים  , צחקקו , אנשים מוזרים יש כאן .

אני לא מבין , אני לא מבין .. למה אני כ"כ שונה מהם!

איך יכול להיות .. שעלי הם צוחקים , ועל חבריהם האחרים... דווקא לא?

ואולי זה כי אני חדש?

הדף מתמלא לאט , בשרות שנכתבו בכתב יד יפה , ועדין . לא נראה כאילו בן כתב את היומן הזה , ובכללי ממתי לבנים יש יומן ?ועוד בגיל הזה ..

מוזר , אני לא יודעת ... משהו היה כ"כ מוזר ביומן הזה , אני לא מסוגלת להמשיך לקרוא . המחשבות מתרוצצות בראשי , איך הארי? הילד החדש.. נכנס לחדרי הבנות , ורשם ביומן שלי .. כאילו היה היומן שלו .

ובכלל  , איך יכול להיות .. שהיום בבוקר הוא לא היה כאן , ובכל זאת כתב זהה לכתב הזה קראתי היום  , ובאותה חתימה "הארי" , אני לא מבינה? משהו לא נסגר לי ..

אני הרגשתי שהפעם , אני חייבת לברר עד הסוף , לאט לאט .. מה בדיוק קורה כאן , כי העניין נראה לי מסריח .