Confession

יש לי ידיד, לצורך המטרה נקרא לו א' (ולא הוא לא נאנס..טוב לפחות לא שאני יודעת)..

אנחנו לא מהידידים האלה שמכירים שנים, אנחנו הכרנו שנה שעברה בכיתה ט'.

היינו באותה כיתה והיחסים שלנו היו לא מאוד קרובים ולא מאוד רחוקים..

התחלנו להתחבר במהלך השנה ונעשינו ידידים ממש טובים.

היו לנו את הצחוקים שלנו ואת הקטעים שלנו...אפילו היו לנו כינויי חיבה אחד לשניה..זבל וחיריה..אחח זמנים טובים..

שכחתי לספר שכן, הוא חתיך...הוא ממש חתיך..יש לו עיניים כחולות כאלה שיער בלונדיני גוף כזה מוצק והוא חכם להפליא..

יש לומר שאם הייתי רואה אותו ברחוב כן הייתי חושבת ואי איזה חתיך..

לקראת תחילת השנה הזאת עשו מעין חילופים אצלנו בכיתות ויצא שהיינו בכיתות נפרדות...כבר לא למדנו באותם השיעורים

ובקושי התראינו..

אני נמצאת בשלב כזה אני לא יודעת הורמונים לא הורמונים שממש בא לי חבר...אף פעם לא היה לי אחד, אני לא יודעת איך זה, יש לי חברות שממש לא כיף להן במערכות היחסים שלהן וגם לא כזה דחוף לי עכשיו להכניס מישהו חדש לחיים שלי ולסבך אותם עוד קצת כאילו הם לא מספקים מסובכים.

אני כרגע כלפי כל בחור שני שעובר ברחוב יש לי הרגשה כאילו אני רוצה להתחתן איתו עכשיו וללדת לו שלושה ילדים ואני מודעת לזה שזה סתם גחמה שלי אבל בכל זאת אני מרגישה כאילו גם אם יש סיכוי להציל את הידידות שלי עם א'(זוכרים!?) אז אני חושבת שזה סתם יהרס בגלל היצר הלא מובן הזה שלי...

מעניין מתי זה יעבור..

בכל מקרה..

נראה איך זה יתפתח עד להודאה הבאה...