בחיפושים

זאת אומרת, אף לא התנסתי בחווית ה'אחרי-יום-שלם-שבו-את-מנקה-אבק-קטן-עד-אקסטרה-לארג'-ושוטפת-את-הרצפה-אבל-דורכת-על-הרטוב'.

כך מצאתי את עצמי היום, הופכת בעל כורחי לעקרת בית ערביה. זאת אומרת, לפי דבריה של ענבר, "מנקה ממש טוב - אבל רק למראית עין".

בואנה

זה ממש

נוראי

ואני לא מדברת על יום ספונג'ה מפרך שאותו עוברת בד"כ ירדן, עם גב תפוס - לא!

אני מדברת על האובססיה הזאת של אימא לנקות כל 4 ימים כל דבר דומם בבית הארור זה. נמאסQ$#@.

אני מדברת על הדיכאון הבלתי מובן הזה שזה גורם לי. הרי אפילו לא התאמצתי עד כדי כך, אבל זה פשוט... מציק.

אני שונאת לנקות. אני מוכנה להעביר שעת 0 עד שעה 8 היסטוריה מאשר לנקות.

אני שונאת להעביר את החתיכת -תקראו לזה בשמות- על מדף, חפץ, שיש, שולחן וכל דבר אחר שעלול להצטבר עליו גרגר עד גרגרים של אבק.

אני שונאת להרים את כל הדברים למעלה ולגלגל שטיחים ולשטוף את הרצפה (זה החלק הפחות נורא בעניין)  -

כשבסופו של דבר, לא עשיתי שום דבר!@$!$ למה? כי שעה אחר כך זה חוזר!

עוד סיבה? כי אמא במילא תתחיל עם זה בעוד 4-5 ימים.

בד"כ כשאני (ואח) יותר מדי זמן בבית היא שולחת אותנו לנקות את החדר. כשאנחנו בשגרת בית ספר, היא עושה את זה. בנסוף לשאר הבית ביום החופשי שלה מהמשרד.

וכך בימי שביתה ארוכים אלו, קצה סבלנות אמי וגברה תשוקתה לסדר וניקיון והנה אני, מופלת מהמיטה מוקדם מדי בבוקר ועוזרת לה לנקות.

אני יודעת שאין לי שום זכות להתלוננות מיותרת שכזאת, סה"כ היא עשתה את העבודה הקשה, אבל באמת-

זה:

1. משעמם עד דמעות

2. מיותר בפרקי הזמן הקצרים האלה

3. מדכא אותי ממש מסיבה כלשהיא

4. גורם לעוינות ביני לבין המפקדת אמא

5. גורם לעוינות ביני לבין האח הארור

6. מבזבז את היום

7. מוציא את החשק לשאריתו

8. גורם לי לרצות לפתח אלרגיה לאבק

ובשורה התחתונה

גורם לבריחת חומרים מנצנצים מהגוף.

עד כאן הפוסט ה- מתבכיין/עצבני/טיפשי להפעם

שיהיה לכם ערב מבריק.