מדוכאת שכזה.
אתמול היה ממש כייף, היה מצחיק וגיי ומנצנץ (אם מורידים את הקטע שבו המוכר ההוא גרם לכרטיס אשראי שלי ללכת לעזאזל).
ועכשיו...
כלום
אני כאילו
מוותרת
פשוט
מוותרת
-
בא לי לשבת על המעקה שלי שעל הגג ולבכות
ולבהות אל המפרץ
אני יושבת בקומה שביעית ורואה את כל האנשים הסתומים האלה ברחוב למטה
שהחיים שלהם מעניינים יותר כרגע
מעניין מה הבעיות שלהם, באמת
וגם היונים הסתומות האלה
חבל שהשכן לא הרג את כולן
ואז להרגע ולרדת בזהירות...
אבל חם שם והשכנים התקינו המון מצלמות מעקב לאחרונה.
-
אני יודעת שאני אכשל בתנ"ך בכל מקרה, כי כל פעם שאני מנסה ללמוד אני נרדמת על זה.
ואני לא באמת מצליחה לזכור את זה.
וכל מה שאני כותבת לא מספיק.
וכן, תבוסתנית שכמותי.
מה אני באמת צריכה בחיים?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
