בחיפושים

איך כל כך מהר?

אני מרגישה כאילו רק אתמול עשיתי את המועד חורף בספרות! (הלך טוב תודה ואתם?)

מה אני אעשה עכשיו?

למי אני אלך כשהאוטובוס יגיע מוקדם? למי אני אתלונן? במי אמרוד? לא בצבא!

נגמרה המסגרת המלחיצה - אחלה.

נגמרה המסגרת שמילאה לי את החיים, שגרמה לי לראות אנשים, שפיתחה אותי, ש -עד כמה שזה נשמע נוראי וחנוני- עטפה אותי,

שנתנה לי להתלונן ולכעוס ולריב ולדרוש.......... ולא תהיה עוד אחת כזאת, בדיוק כזאת.

בית ספר היה מדהים, אחרי הכל.

עכשיו אני מתגעגעת וזה פשוט עצוב. בעצם, לא, אני עדיין לא ממש מעכלת את הסוף כי כל הזמן אני בחזרות בבית ספר.

אבל שבוע הבא זה ייגמר סופית.

ורה הביאה לנו יומנים והיא חפרה שם ואז העברנו כדי שכולם יחפרו ועכשיו אני קוראת וזה דיי עצוב שכזה. (למרות שיצאתי מוקדם אז לא הספקתי לכתוב לכולם ואצלי ו>; ) ז"א, אני פאקינ לא אראה יותר חצי מהאנשים האלו יותר! אפילו שעם אותם חלקים לא דיברתי הרבה.  (אוקי אני דרמטית ממש, אבל באמת את רובם אני לא אראה יותר...)

אוקי בסדר, אני אפגוש בצבא אנשים חדשים ואני בטוחה מקווה שהם יהיו כפרותעליהם... אבל עד אז. או בכלל. אני לא יכולה להתלונן בצבא. אני לא יכולה לבוא ל חדר של ורה מפקד  ולומר "זה לא בסדר! זה לא פייר! למה צריך את זה בכלל! תשנו את התאריך! אימשלהבצפרהזה! יש לי בגרות! אין לי זמן! מה להגיש! לא בא לי! שקר! אני אביא מחר! *** היא ממש כלבה! אני רוצה שיחרור מספורטטטטת!"

אין יותר! כי מי בצבא ישים עליי? אפס, כלום. זה צבא, זה לא כייף חיים של הביתספר הגיי הזה. אני אצטרך ללמוד לשלוט בעצבים שלי כנראה. אני אצטרך להשלים עם זה שאף אחד לא צודק ושאי אפשר לרצות אותך תמיד. הגיע הזמן במת.

אני רוצה עוד קצת שיעורי סיום, להשתעמם בחדר של ורה, להדביק ציורים על הלוקר ועל הדלת של ורה ועל השירותים, לרבוץ בכוך, לאכול בספריה, לצלם דפים בגודל A3, לאכול בקפיטריה, לקפוץ לבריכה, להשלים שיעורי בריכה, לנצל את הג'קוזי בלי זקנים, להתקלח במלתחות כשכל הזקנות לא שם, לשבת בדשא, לטחון צ'יפס, לצאת מהחלון, לרוץ ברחבה, הפסקות צומי, לשמוע על המכות של השביעיסטים, להתלונן לורה, לצחוק על ורה, לבזבז לה את הניירות, לרגל אחרי יב 3, להסתנן להם לשיעור דרך הוילון, לשיר בטיול שנתי, לגמור את הקול בסמינרים, להתגייז, לנצנץ, להתעצבן ממבחנים, להמציא תירוצים לאי השתתפות בספורט, למיין שליפים, מבחנים משותפים עם קטיה, כדורגל שולחן עם ירדן, פתקים מהאחות שיש לי מחזור, לחכות שנה למעלית בשביל 2 דקות, לנסות שוב ושוב לפתוח את המנעול של הלוקר, לאכול למתן את הסנדוויץ', לישון בסוציו, לראות עמוד האש (וטף?XDD), לראות סרטים על הומואים, קניבלים, פירסינגים והתרסקויות, לגלות עוד קומות בלוקיי, לצפות על ילדי הגן והיסודי, "אוהל שרה?! איפה זה בכלל?"/"פתוח המעבר של המתנ"ס?"/"זה בקלורפיין או בלוקיי?"/"יוסטון? מה זה יוסטון?"/"OKAY? LOKAY!", לקנות שוקו חם במכונות, לקפוא בקראוון, שיעורי קרב מגע (של יא'), לצחוק על גייז ועל אתם יודעים מי ששולט בהם ................. אני פשוט לא רוצה לסיים את כל זה,

אז רק את אלה שוב, קצת.

ואו נראה לי שנקשרתי לבצפר הזה, אוף.